מלחמת יום כיפור עבור אילן כפיר היא המראות, הריחות והזיכרונות מהחזית הדרומית. כמי שהיה חובש פלוגתי ביחידת החבלה של חטיבת הצנחנים, וכמי שראה מקרוב, על ראש הגשר בצד השני של התעלה, את קרב הגבורה של חטיבת השריון 14 בשריון המצרי - הוא מקור ראשון מהימן להתרחשויות הגורליות של ימי המלחמה הראשונים בחזית סיני.
החיבור של כפיר, עיתונאי ומו"ל שחיבר בין השאר ביוגרפיות על בנימין נתניהו ואהוד ברק, לחזית הצפונית במלחמה הגיע במקרה. כפיר, שעובד על ספריו כבר שנים עם העורך דני דור, מעיד כי "לא האמנתי שאכתוב אי פעם על החזית הצפונית", אולם דור שיכנע אותו "רק להציץ בסיפורים משם". לאחר שהסכים, נסללה עבורו הדרך לתחקיר על קרב החרמון המיתולוגי של חטיבת גולני שהוביל לספרו החדש "הקרב על החרמון" (כנרת זמורה ביתן).
כפיר, איש חטיבת הצנחנים, מספר שגישושיו בעקבות סיפור קרב החרמון נתקלו בתחילה בחשדנות וב"חומה בצורה", לדבריו, מצד ותיקי הקרב, לוחמי גולני. "בגלל השנאה ההיסטורית בין צנחנים לגולני, חלקם חשבו שבאתי למוטט את מיתוס קרב הגבורה של גולני בחרמון", הוא אומר. עם זאת, "לאט לאט, בעקבות השאלות שלי - שביקשו מהלוחמים לחוש מחדש את הקרב - החרם נשבר והעוינות נעלמה, הם הבינו שבאתי לעשות את מה שעשיתי בספריי על גיבורי התעלה והחווה הסינית - לתת תחושה שאני חלק מצוות לוחם".
"על שברירי דקות"
ספרו של כפיר נפתח בשיגרה השקטה והחשודה של ערב המלחמה, כשהכוחות הסוריים בצד השני של החרמון הכינו את מכת הפתע שהפילה את החרמון לידיהם ב־6 באוקטובר, ב־16:00 אחר הצהריים. מחקרו מחזק את המסקנה כי הכיבוש המחודש של ההר, 16 ימים מאוחר יותר, היה כמעט בגדר נס צבאי. "ההבדל בין תבוסה לניצחון בחרמון, עבור גולני, היה על שברירי דקות", הוא אומר, "המח"ט ומג"ד 51 נפצעו ופונו משדה הקרב, ובכל זאת - כשהפסקת האש כבר מתבשלת, הצליחה החטיבה לכבוש את ההר". ובכל זאת, הוא אומר כי "הובאה בחשבון בישראל האפשרות שהחרמון לא ישוב יותר לידינו".
כפיר, שנפגש עם לוחמים שנפלו בשבי הסורי ודיבר עם רבים מוותיקי חטיבת גולני שהשתתפו בקרב, מספר כי "רבים מהלוחמים עדיין ערים בלילה. תמונות הקטל מההר חוזרות אל הלוחמים, והשבויים עדיין חיים את השבי. הסורים היו אכזרים ויש קשר ישיר בין האופי השטני שאנחנו רואים במדינה הזו כיום, כשמשטר הורג את בני עמו בגז, לבין האכזריות שלהם כלפי השבויים שלנו".
הוא מספר כי יום כיפור 73' ממשיך להעסיק אותו, במישור האישי והמקצועי. ריבוי הספרים סביב ציון 40 שנה למלחמה הוא עדות, לדבריו, לכך ש"הטראומה לא נרפאה. אנחנו עדיין חווים את שדות הקרב, את שורת שמיכות הצמר שנעליים שחורות או אדומות מבצבצות מהן. גם היום פלוגות שלמות נפגשות אחת לשנה. כשאנשים מקבלים מייל עם פרטי מפגש - הם מתייצבים כאילו זה צו מילואים".
ובכל זאת, לדברי כפיר, המלחמה היא לא נחלה בלעדית של הדור הלוחם; "ההתעניינות והצמא של הדור הצעיר במלחמה הזו מפתיעים אותי בכל פעם מחדש", הוא אומר, "גם בהוצאה שאירחה אותי בספר הנוכחי - אמרו לי שרוצים ממני כל שנה ספר על מלחמת יום כיפור. זו מלחמה שלא נגמרת".
* * *
ספרים חדשים
40 שנה למלחמה
לא ראיתי חיילים שמחים, מישקה בן־דוד (כתר)
מישקה בן־דוד מוכר לקוראים בישראל כסופר ריגול ומתח גלובלי; גיבוריו, רבים מהם אנשי מוסד, מגיעים לכל פינה בעולם וחוצים כל חומה תרבותית. ב־1982 פירסם בן־דוד ספר שונה, ובו "הרפתקאות ולבטי נפש של חיילים בתקופת מלחמת יום הכיפורים ואחריה: לוחמים, קשרים, ואנשי מודיעין" - וכל זאת מתרחש בבסיס מודיעין באום־חשיבה בסיני. הספר, שראה אור ב־1982 בספריית תרמיל, ראה אור לאחרונה בהוצאה מחודשת.
לא נחדל!, אמנון רשף (כנרת זמורה ביתן)
סיפורה של חטיבת השריון 14 בחזית תעלת סואץ בוהק בדרך כלל בין מאות סיפורי הגבורה. החטיבה, שספגה את מכת הפתע העצומה של הצבא המצרי ב־6 באוקטובר, שרדה את השבועות הראשונים של המלחמה נגד כל הסיכויים - בזכות אומץ אנושי עילאי. אמנון רשף, מפקד החטיבה בעת המלחמה, ערך מחקר במשך עשרות שנים, שכלל פיענוח רשתות קשר ושחזורי קרבות מדוקדקים. ספרו מתאר את אחד מקרבות השריון העזים בהיסטוריה הצבאית, ואף מותח ביקורת על צמרת צה"ל ועל הליך קבלת ההחלטות.
נח כנרתי מכנרת, יהודה וגמן (הקיבוץ המאוחד)
נח כנרתי, איש קבוצת כנרת, היה יועצו של רה"מ יצחק רבין ז"ל לענייני התיישבות, ואף עמד בראש צוות המים במו"מ עם הפלשתינים. בביוגרפיה שכתב על אודותיו יהודה וגמן מגוללות קורותיו - מילדות בעמק הירדן לקרב סיירת הצנחנים ב"חווה הסינית".
מלחמת יום הכיפורים – המלחמה שהיה אפשר למנוע, בועז וונטיק וזכי שלום (רסלינג)
ספרם של ד"ר בועז וונטיק ופרופ' זכי שלום ראה אור לפני כשנה ומבוסס ברובו על מסמכים אמריקניים וישראליים, שדרכם הם מנסים לענות על השאלה אם מלחמת יום הכיפורים היתה כורח המציאות או שישראל וארצות הברית יכלו למנוע את פריצתה של המלחמה.
תיאום כוונות, חיים סבתו (ידיעות ספרים)
ספרו של הרב חיים סבתו ראה אור לפני 15 שנים, והיה הזוכה הראשון בפרס ספיר. מאז הפך הספר לסמל והשראה לרבים ואף עובד לסרט קולנוע. בספר מתאר סבתו את זיכרונותיו כטנקיסט צעיר ברמת הגולן בעת המלחמה. במהדורה החדשה לספר הוסיף סבתו פתח דבר חדש.
1973 - הקרב על הזיכרון, גדעון אביטל־אפשטיין (שוקן)
ד"ר גדעון אביטל־אפשטיין, שלחם בחווה הסינית, התפנה כדי לחקור את המלחמה מכיוון מסקרן: השפעתה המתמשכת על אורח החיים התרבותי והמשקעים שהותירה בזיכרון הקיבוצי הישראלי. במחקרו שוטט אביטל־
אפשטיין בשבילי הספרות, השירה, ספרי הילדים, הקולנוע, הטלוויזיה והפזמונים הישראליים, כדי לגלות כיצד התמודדה החברה הישראלית עם הטראומה באמצעות ביטויים תרבותיים. אחת העדויות לעיסוק המורכב של התרבות הישראלית במלחמה, לדוגמה, טמון בעובדת היעדר רחובות בישראל על שם מלחמת יום כיפור, בניגוד לשאר מלחמות ישראל.
עדות מן הבור, עוזי עילם (ידיעות ספרים)
מלחמת יום כיפור פרצה שבוע אחרי שמונה תא"ל עוזי עילם לראש יחידת מחקר ופיתוח בצה"ל. עם פרוץ הקרבות, החליט עילם לכתוב יומן אישי ובו גולל את ניהול המלחמה מתחילתה ועד סופה ב"בור", מוצב הפיקוד העליון בתל אביב. ספרו חושף את "מלחמות הגנרלים" והמפקדים הבכירים, ואת הדילמות, האינטריגות, שיקול הדעת, ההצלחות והטעויות שנעשו בקבלת ההחלטות ב"בור" בעת הקרבות העזים בחזיתות הדרומיות והצפוניות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
