"לא היה כאן כלום כשבאתי"

טל ברודי יחגוג החודש יום הולדת 70, ולפעמים נדמה כי שום דבר לא השתנה באיש ששם את הכדורסל הישראלי על המפה: שיער ראשו שחור, הוא לא נושא אפילו קילוגרם אחד מיותר על גופו ועדיין מחפש את המילים הנכונות בעברית תוך כדי דיבור.

"כן, 70 זה מספר גדול, אבל אני לא פוחד ממנו ולא מרגיש זקן", אומר ברודי בראיון למוסף "שישבת" שיתפרסם במלואו מחרתיים. "עד היום ניגשים אלי מעריצים ברחוב, וזה מוזר שמזהים אותי. אבל היום כבר לא מבקשים ממני חתימות, אלא רוצים להצטלם באייפון. אם יש דבר אחד שהייתי מתקן, זה את לימוד העברית".

ברודי יצא כבר לפנסיה, ויש לו שישה נכדים. הוא משמש שגריר של רצון טוב מטעם משרד החוץ, ומייעץ לחברות היי־טק צעירות: "הייתי הספורטאי הראשון שקיבל את פרס ישראל ופתחתי את הדלת לאחרים. אני מרצה בבתי ספר בכל הארץ ומקבל המון כבוד. זה הניצחון האמיתי שלי", הוא אומר.

על ימיו הראשונים במכבי ת"א, באמצע שנות ה־60, סיפר: "יד אליהו היה מגרש פתוח עם 5,000 מקומות. כשמכבי ת"א הציעו לי לחתום, שאלתי מה נעשה בחורף. אז אמרו לי שאין פה חורף. נסענו למשחק בקריית חיים, ובמחצית התחיל לרדת גשם".

"אני לא זוכר כמה כסף הרווחתי במכבי ת"א, אני רק יודע שזה היה יותר מגולדה מאיר", הוסיף ברודי, "ולא תמיד המשכורת הגיעה. אם הגזבר של מכבי, ברנרד חווסט, היה משרטט פס אדום על הצ'ק, אז ידעתי שהצ'ק יחזור. היתה לי מכונית פיאט 850 אדומה. באתי איתה לאימונים, ולא הבנתי למה האנשים במכבי מתרגזים". 

ומה חסר היום לכדורסל הישראלי? לברודי זה ברור. "אני מתגעגע בעיקר לביחד שאיבדנו. היום לא השחקנים קובעים איפה הם ישחקו, אלא הסוכנים. מזל שלא היה לי סוכן". 

"הוא בטח היה אומר לי 'תעזוב את הציונות', ובשום פנים ואופן הוא לא היה נותן לי לעלות לישראל ולוותר על האן.בי.אי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו