יחי החופש

"אני, מבחינתי, רוצה להיות איתך כל דקה פנויה שלי", מבהירה תמר לגור מהי אהבה בעיני בת 17. התפאורה: פיקניק רומנטי על חוף הים. האירוע: חגיגות שנה לזוגיות הצמודה של גיבורי "יומני החופש הגדול". הסוף: גור זורק את תמר, ומשאיר אלפי בנות עשרה עם פנטזיות שיחזיקו מעמד לפחות עד ספטמבר. עתידות: בקרוב נראה את תמר אופה עוגיות למישהו אחר. בהזדמנות זו, אשמח לקבל את המתכון לרומנטיקנים צעירים.

גיבורות "יומני" הן ארבע חברות טובות, ששלחו כבר בעונה הראשונה נציגה לאיטליה. התקשורת עם דנה מהסניף במילאנו ממשיכה להתבצע דרך מכשירים אלקטרוניים, בעוד החיים האמיתיים מתרחשים סביב מסעדת "מילקשייק", אשר לעד תיראה כמו גירסה מקומית לפיץ'־פיט המקורי. גם בעונתה השנייה דרמת בני הנעורים הרומנטית ממשיכה לכהן כממתק משובח. הקהל שלה ימשיך לעקוב בדריכות אחרי ההתפתחויות בזוגיות של תמר וגור, אחרי הקריירה של הכישרון העולה דפי כרמון ואחרי השכל של אלינור, שהחלה לעבוד כמזכירה בחברה של אביה. עבור אלו שלא ניגשו לאחרונה לבגרויות, המפגש עם אוהד קנולר כאביה של בת 17 יכול להיות קצת טראומתי, בעיקר אם אתן זוכרות לו חסד נעורים (ע"ע: "יוסי וג'אגר"). לבנות הנעורים עצמן הליהוק לא יזיז. 

בפרק הבכורה שוכר אביה של אלינור עובד צעיר ותחמן, הצפוי לעורר הרבה בעיות בהמשך. השילוב של אלמנטים מציאותיים - קייטנות גלישה, המצאת אפליקציות, לב שבור - מקנה לדרמה אמינות ומאפשר לצופה לדלג מעל הרגעים המופרכים, ולא חסרים כאלו. מצד אחר, שום בת 10 לא תפסיק לצפות בגור בגלל זוטות. בטח לא עכשיו כשהוא פנוי.

*   *   *

עייפות החומר

חוצה את הקווים, yes Action, 22:45

זה נשמע מבטיח: בלשית שאיבדה את בנה הצעיר מנסה לפענח מי ירה בילד מרכב חולף, ואם יש קשר בין האירוע לבין עבודתה כסוכנת סמויה. למרבה צער, מה שעובד על הנייר נראה הרבה פחות מרשים על המסך. גרייס טראוויס היא עוד בלשית בעלת גוף חטוב, מוח חד ואפס סבלנות. היא מלהטטת בין שני עולמות, בראשון היא חיית פשע נטולת מוסר וערכים, ובשני היא אם ואישה אוהבת, בערך. הקונפליקט שלה ברור, אפילו דרמטי, אך לא מספיק מותח. היא תמצא את מי שרצח את בנה, אין ספק, השאלה היא רק למי אכפת.

הבחירה להציב שתי נשים בתפקידי מפתח בסידרת אקשן מעוררת כבוד. על טראוויס מפקחת אישה, סגן הרננדז - אף אחת מהן לא היתה חברה באחוות גמא גמא אלפא, או בעברית, שתיהן צבעוניות. כדי לנטרל את ההימור הזה, הוצבה שורה של גברים לבנים סביבן, כדי להבטיח שקהל שמרן יוכל ליהנות מדרמת המתח. בעולם שבו סדרות אקשן התמקצעו והפכו למופעי מרדפים ויריות, "חוצה את הקווים" נראית כמו ניסיון עייף לשלב דרמה משפחתית בסרט פעולה. דמויות הנבלים משורטטות בקווים גרוטסקיים, דמויות הבלשים סטריאוטיפיות, וטראוויס עצמה מתנהגת כמו דמות שלא ברור לה איזה קו עליה לחצות. ככל שזה נוגע לי, היא יכולה לחצות בחזרה מתי שתרצה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו