כריסטוף ביגו: "ישראל חזקה, השלום חסר"

גריר צרפת, כריסטוף ביגו (48), נפרד מאיתנו החודש בתום ארבע שנות כהונה מרתקות. מחליפו פטריק מאזונה, מי שניהל את המחלקה לאסטרטגיה ולביטחון בקיי־דורסה, עתיד לגלות את רשימת החברים הגדולה שהשאיר ביגו אחריו. וגם נעליים גדולות.

ביגו, רגע לפני העזיבה, מתייחס לנושאים חשובים, ובהם לאקטואלי מכולם, החלטת האיחוד האירופי להפריד בין אזרחי ישראל, בכך שקבע כי הסכמים עם ישראל לא יחולו מעבר לקווי 67', משמע הקו הירוק.

אדוני השגריר, ההחלטה הזו הפתיעה אותך?

"לא. ההחלטה הזו התקבלה כבר בדצמבר 2012, והיא נלקחה ברוח החוק הבינלאומי. מאז 1967 מדיניות אירופיות מבדילות בין ישראל לבין מה שמעבר לגבולות 67', אז זו המדיניות הקבועה, שכעת הפכה לרשמית".

עבור ביגו מסתיימת תקופה מרגשת, שבה התחבר לישראל. אפשר אפילו לכנותו השגריר הכי "ישראלי" בסגל הדיפלומטי. חוויותיו יעידו על כך, וכך גם שבע השנים שגר כאן (שלוש כסגן השגריר).

איך ההרגשה לעזוב אחרי ארבע שנות כהונה?

"אני עצוב. חוויתי בישראל ריגושים מדהימים. היא נכנסה לי ללב. אני חושב על כל הרגעים שחוויתי עם משפחת שליט. אני זוכר שראיתי אותו יורד במדרגות לראשונה, ושחלקתי עימו את מה שחשו כל הצרפתים שתמכו בו לאורך הסיוט".

ודאי היו עוד כמה רגעים קשים.

"אני חושב הרבה על בית הקברות בגבעת שאול, שבו נטמנו ארבעת קורבנות הפיגוע בטולוז, שלושה תכריכים קטנים, על השיחות המאוד עמוקות עם משפחות הקורבנות מונסונגו וסנדלר".

היו לך לא מעט רגעים מרגשים בארץ.

"בהחלט. הביקור ביד ושם, הנאום באנדרטה ביער רוגלית, שבו התייחדנו עם זכרם של 80 אלף יהודי צרפת, שנשלחו למחנות ההשמדה. היה גם הביקור העצוב אחרי הטבח של משפחת פוגל באיתמר אצל הרב יהודה בן ישי (ששכל את בתו ואת חתנו ושלושה מנכדיו בפיגוע הרצחני; ב"ב) ונדהמתי מאומץ ליבו, ומהדרך האצילית שבה הוא התמודד עם הכאב הגדול".

התחברת אלינו בקלות?

"ישראל התאימה לי מאוד. יש בה סוג של פשטות, יש בה את ה'תכלס' (בעברית). אני גם אוהב את ה'בלאגן' (בעברית), את הבלבול הזה, שבו הדעה בבוקר היא לא בהכרח זו שתהיה בלילה. אין כאן אמת מוחלטת, יש פרשנות לפרשנות".

האמוציות הרבות ביחסי ישראל־צרפת אמורות להפוך את תפקידך לקשה ביותר.

"אתה מתכוון למעניינת יותר. צרפת היתה במשך 20 שנים חברה מאוד נאמנה של ישראל, בתקופה שלא היו לכם הרבה חברים. ישראל בתחילת דרכה היתה שברירית, ואנחנו היינו כאן בשבילה. אבל אז קרה מה שקרה ב־1967, וכאן חוו זאת כנתק. עברו כבר 45 שנה והוכחנו אחרת.

"הקהילה היהודית בצרפת היא השנייה בגודלה, אחרי ארה"ב, והיא אוהדת מאוד את ישראל. בזמן האינתיפאדה, למשל, כשלא היו כאן תיירים, הצרפתים הם שהגיעו לכאן. אגב, סקר של BBC מראה כי בצרפת נמצא השיעור הגדול ביותר של בעלי דעה טובה על ישראל בקרב מדינות האיחוד".

הפתרון הדיפלומטי

אז אכן יש נתונים שמחברים בין צרפת וישראל, אבל יש סוגיה אחת, שיוצרת מתחים בין המדינות, הסוגיה הפלשתינית כמובן.

איך צרפת רואה את הסכסוך?

"אנחנו סבורים כי מדינה פלשתינית לצידה של ישראל היא גם ערבות לביטחונה של ישראל. אנו חושבים שההתנחלויות הן בלתי חוקיות ומונעות הסכם שלום. אבל גם קיים בינינו אמון רב יותר. הישראלי הראשון שהתקבל אצל הנשיא פרנסואה הולנד היה היועץ לביטחון לאומי עמידרור, וזה נדיר. הולנד בחר בו כי רצה להבין טוב יותר את צורכי הביטחון של ישראל".

עד כמה הסכסוך הזה מתסכל אותך?

"זה מתסכל מאוד לראות שתהליך השלום לא מתקדם. אני מכיר היטב את הפלשתינים, וראיתי כיצד המצב שם משתפר, אבל חסרים להם החירות, הריבונות, הצדק. אני חושב שזה צריך להיות אינטרס של ישראל, שהפלשתינים יגשימו זאת".

גם מסביב, בעולם הערבי, יש לא מעט בעיות שמקרינות על ישראל.

"בישראל קיימת דאגה טבעית, מאחר שבחלק מהמדינות שמשטרן קרס, היתה שותפות יציבה. אני נדהם לגלות את ההזדמנויות העומדות היום בפני ישראל לבנות יחסים שונים עם העולם הערבי. מצרים תחת מורסי שמרה על הסכם השלום עם ישראל. מי היה מהמר על כך?

"גם למה שמתרחש היום בצפון תהיה השפעה גדולה על איראן, על חיזבאללה ועל ישראל. דמוקרטיה כמו ישראל יכולה רק לברך שזרמים דמוקרטיים הגיעו לעולם הערבי. זה יכול להוביל בעתיד ליחסים שונים, להסכם בין עמים ולא רק בין ממשלות".

איך אתה רואה את בחירתו של חסן רוחאני לנשיא איראן, הזדמנות או עוד מאותו הדבר?

"נבחן את רוחאני במעשיו, אבל ישראל אינה לבד. אם לאיראן יהיה נשק גרעיני, זה נוגע גם למדינות המפרץ וגם לביטחון העולם".

אבל אתם מתנגדים לכל אופציה צבאית.

"אנחנו במסלול דיפלומטי, אבל צריך להבין שלא מדובר בשיחות ידידותיות סביב שולחן. זה מסלול עם סנקציות קשוחות. אני חושב שגם הצד הישראלי רוצה לפתור את הבעיה במסלול הזה. הישראלים הם הראשונים שמודעים לסיכון שבאופציה צבאית".

* * *

לסיום, גם על מנהיגי ישראל ועלינו, האזרחים הפשוטים, ביגו מספר.

מי הוא בשבילך הנשיא שמעון פרס?

"חבר אישי. ידיד מתמיד של צרפת. מבוני המדינה ואיש שלום".

וראש הממשלה בנימין נתניהו?

"אדם בעל קשר הדוק לצרפת. נדהמתי משליטתו בצרפתית. הוא מגלה עניין במה שאנחנו אומרים לו ותמיד ב־14 ביולי הוא מצא זמן לטלפן אלי. אני מאוד מקווה שהוא יצליח להגשים את התוכנית שלו מ־2009, אחרי נאום בר־אילן (תוכנית שתי מדינות; ב"ב).

מ־1 עד 10, כמה אנחנו הישראלים מעודנים?

"העיקר שלא תשתנו. תישארו עם התכלס ועם החוצפה. ישראל ייחודית, ולכן האורחים שלכם אינם מבינים: הם ממתינים שיגידו להם "תודה" או שמישהו יחזיק להם את הדלת. מצד שני, אני אומר להם, חום אנושי כמו כאן הם לא יקבלו בשומקום אחר".