נופר שפיר וכלבת הנחייה שלה בייליס. צילום: באדיבות המצולמת

"דואגת לה בכל דבר": כך כלבת הנחייה של נופר שינתה את חייה

בייליס, כלבתה של נופר שפיר, מסייעת לה בדברים רבים – גם כשהיא חולה או כשהיא מחפשת אחר בתה • לרגל הבליינד דיי שחל היום, ביררנו מהם היתרונות בכלבי נחייה, איך מכשירים אותם לתפקיד וכיצד כלב עיוור צבעים מזהה כשצבעי הרמזור מתחלפים

זה עשוי להישמע מפתיע, אבל אדם עיוור עם כלב נחייה ילך הרבה פעמים מהר יותר מאדם רואה. "בהדרכות אני מוצא את עצמי מגביר את קצב ההליכה כדי להדביק אותם", אומר יוני לנקרי מעמותת "עיניים מנחות לעיוור", מנהל הדרכה בעמותת "עיניים מנחות לעיוור", בין העמותות היחידות בישראל המגדלות ומכשירות כלבי נחייה. "אל תשכחו שהעיוורים פטורים מכל הסחות הדעת שהאנשים הרואים חשופים אליהם".

לרגל הבליינד דיי, יום ההזדהות עם עיוורים ולקויי ראייה שחל היום (שלישי), שוחחנו עם לנקרי, ושמענו ממנו על היתרונות בכלבי נחייה, דרך ההכשרה שלהם וכיצד כלב עיוור צבעים מזהה מתי מתחלף הרמזור.

תור ארוך

בישראל ישנם יותר מ-20 אלף עיוורים ועיוורות מוכרים, בהם נכי צה"ל רבים, אבל ההערכה היא שבפועל המספר כפול ומגיע לכ-40 אלף בני אדם. בישראל כמו בישראל, הביקוש לכלבי נחייה עולה בהרבה על ההיצע, ותור ארוך של עיוורים ממתין לקבל כלב אשר יסייע להם בהתנהלות היומיומית.

יוני לנקרי ואלה מטק מעמותת "עיניים מנחות לעיוור", עם כלבי נחייה, צילום: אוריה לנקרי


"כלב נחייה פוטר את העיוורים מלספור צעדים ולבקש עזרה מאנשים", מסביר לנקרי. "למעשה, זה מפתח את העצמאות שלהם וגורם להעלות את הערך העצמי שלהם ולא להרגיש נזקקים או מוגבלים, וזה לדעתי הדבר החשוב ביותר".

לדעתו, הבעיה הגדולה ביותר של עיוורים היא ניידות והתמצאות במרחב (אוריינטציה). "ההליכה עם המקל היא מסורבלת ואיטית יותר ובה העיוור יכול לסמוך רק על עצמו, כאשר בהליכה עם כלב נחייה, חצי מהאחריות היא של הכלב", הוא מציין. "כך, ההתמצאות שלהם במרחב עם כלב נחייה הופכת לפשוטה יותר, מהירה יותר ועצמאית יותר. היא מאפשרת לעיוור להשקיע חלק ניכר מהריכוז בעוד דברים למעט הליכה בטוחה".

עבודת צוות

העמותה מנהלת מרכז ההדרכה סמוך לקיבוץ צבעון שבגליל העליון, שם מאמנים כלבי נחייה ומאלפים אותם במשך כשמונה חודשים, לאחר ששהו כשנה וחצי במשפחות אומנה. מרכז ההדרכה נוסד בשנת 1989, ולאורך השנים סיפק כלבי נחייה למאות עיוורים.

בעמותה לא רק מחפשים לגורים בית אומנה ומכשירים אותם לקראת תפקידם, אלא גם מקדישים תשומת לב להתאמה בין כלב הנחייה לעיוור ולסביבה שבה יהיה לו המלווה והחבר הקרוב ביותר.

שאלה של אמונה. כלבי נחייה // צילום: אוריה לנקרי

"העיוורים מגיעים לבית הספר לקורס בן 28 ימים בתנאי פנימייה. במסגרת הקורס משדכים את הכלב המתאים לעיוור, ואז במשך 28 יום מלמדים אותם טכניקות וכלים, ונותנים להם את האחריות לבצע אותם", מפרט לנקרי. "הקורס נעשה באזור הטבעי של הכלב, שמכיר את המסלולים, דבר שמאפשר לנו להתמקד בעיוור ולהדריך אותו כיצד לתת את ההוראות לכלב ולבצע את הטכניקות. חשוב להבין שמדובר בעבודת צוות – 50% מהאחריות היא של העיוור ו-50% הנותרים הם של עבודת הכלב, וכך מקבלים 100% נחייה שהיא מהירה, טובה ואמינה יותר".

ואיך כל התהליך הזה קורה? לנקרי אומר כי טכניקות האילוף מבוססת על חיזוקים חיוביים לכלב: "אנו מאמנים אותם באמצעות מסלול עם עמודים ואומרים לכלב, לדוגמה, שהעמוד השני הוא תחנה 42 (לדוגמה כשהעיוור רוצה לנסוע באוטובוס). כאשר הכלב יגיע לתחנה 42, אנו ניתן לו ליטוף. מדובר בכלבים שהרצון שלהם לתת ולרצות הוא גבוה. נחזור על כך מספר פעמים, עד שהכלב ילמד שהעמוד השני הוא תחנה 42. מבחינת הכלב זהו רק צליל, אבל הוא יודע שכאשר הוא מגיע לתחנה הזו, הוא מקבל ליטוף, כך שבפעם השלישית והרביעית זה 'יינעל' בזיכרון שלו, ולכן יעשה זאת בכל פעם".

הוא הוסיף: "כאשר העיוור חוזר הביתה ומרגיש נוח בסביבתו, הוא ממשיך ללמד את הכלב עוד ועוד 'תחנות' בדרך זו, למשל את בית המרקחת', בית הספר של הילדים או אפילו חנויות בקניון. כמובן שנוצרת מערכת יחסים הדוקה וטבעית בין העיוור וכלבו, וההוראות והביצוע שלהן הופך לחלק טבעי ושגרתי מהחיים".

אחת הסכנות העיקריות לכלבים נמצאת בכביש, אז איך ניידע את הכלב שהרמזור מתחלף? כיצד ניתן למנוע ממנו הסחות דעת, כמו לרוץ אחר כלבה מיוחמת או חתול?
"הכלבים הם עיוורי צבעים, ולכן אינם יכולים לזהות כאשר הרמזור מתחלף. כאן גם באה לידי ביטוי עבודת הצוות, כאשר העיוור מחליט מתי לחצות את הכביש, אבל הכלב מאומן להימנע מסכנה, במקרה זה רכב נוסע. כאשר יזהה הכלב סכנה כזאת כבר מרחוק, הוא ידע לעצור, לסגת אחורה או ללכת מהר יותר. לגבי הסחות הדעת, אנחנו מאמנים את הכלבים להיות מרוכזים בעבודה, כך שהם יידעו להישמר ולא ללכת אחר הסחת דעת מכל סוג שהיא, בין אם זה ילד שירצה לשחק איתו, אדם שמחזיק אוכל או מישהו שקורא לו".

"חלק טבעי ושגרתי מהחיים". לנקרי בהדרכת עיוורים בעמותה // צילום: יחסי ציבור

איזה כלבים מתאימים להיות כלבי נחייה ומדוע?
"כלבים מגזע לברדור, רועה גרמני ופודל הם המתאימים ביותר, למרות שכיום מתמקדים בלברדורים. מבחינה סטטיסטית, אחוזי ההצלחה שלהם הם הגבוהים ביתר, וזה לא מפתיע, בגלל תכונות האופי שלהם. הם גזעים בעלי אופי רגוע, בגודל המתאים, חברותיים, לא אגרסיביים כלפי בני אדם וכלפי בעלי חיים אחרים. הם בעלי יוזמה גבוהה, כלומר תהליך החשיבה ועיבוד הנתונים שלהם גורמים להם לעשות הצלבות עם מערכת הגירויים שלהם, וכך קל יותר ללמד אותם צעדים כאלו – ולהם קל יותר לקלוט את התכנים".

לדבריו של לנקרי, למרות שכלבי נחייה עם כלבים שעובדים, צריך לדאוג להם לעומס רגשי ופיזי, וכמובן גם למזון הכי איכותי ומותאם להם. "אנו מקפידים על כך אצלנו בכלבייה", הוא אומר. "במסגרת תנאי המחייה האיכותיים וכעמותה שנתמכת בעיקר מתרומות, אנחנו תמיד שמחים על תרומות של מזון לכלבים מחברת 'רויאל קנין', יצרנית מותג הפרמיום לתזונה לכלבים שמציעה מזון מותאם לגזע, לגיל ולסגנון החיים של הכלב'.

סיפור הצלחה על ארבע

אחד מסיפורי ההצלחה האלו הוא של נופר שפיר והכלבה בייליס. נופר היא אמא לשלוש בנות, שביום הולדתה ה-28 נחבלה בראשה מכדורגל – ובתוך ארבע שעות איבדה את ראייתה. היא נעזרה במקל, עד שיום אחד היא ירדה לכביש עם בתה התינוקת ובתה הקטנה מבלי שידעה שהיא הגיעה לכביש. היא נכנסה להלם, ולא יצאה מהבית במשך כשלוש שנים, עד שבייליס נכנסה לחייה – ושינתה אותם. בייליס הולכת איתה לכל מקום, דואגת לה ולשלושת בנותיה, והיא כמו בת רביעית במשפחה.

נופר שפיר ובתה לצד כלבת הנחייה בייליס // צילום: באדיבות המצולמת

כיום, לאחר שלוש שנים שהכלבה מלווה את נופר, היא יכולה להעיד שבייליס דואגת לה ולבנותיה בכל דבר. לפעמים, כשהילדה נעלמת לה בסופר במהלך הקניות, בייליס יודעת להוביל את נופר אליה. דוגמה נוספת לכך היא כשנופר לא חשה בטוב. כשזה קורה, היא לא זזה ממיטתה עד שהיא מתאוששת. בייליס גם מזהירה אותה מסכנות, כשאחד המקרים הטריים לכך היה כששפיר הלכה במקום שבוצעו בו עבודות בנייה ללא גידור, עד שבייליס מנעה ממנה מלהמשיך מכיוון שדאגה שהיא לא תיכנס לאזור עם ברזלים חשופים ובורות.

למרות העזרה הגדולה שהיא מקבלת מבייליס, שפיר מספרת כי עדיין ישנם מקומות שלא מרשים לה הכניס אליהם את הכלבה, למרות שהחוק עומד לצדה ומאפשר לעיוורים להיכנס לכל מקום או מוסד עם כלב נחייה, למשל כשרצתה לבקר לאחרונה קרוב משפחה שאושפז בבית חולים. כשנמנע ממנה מלהיכנס איתו למקום, היא נאלצה לקרוא לשוטר כדי שיאפשרו לה להיכנס למחלקת האשפוז עם בייליס.

"עבורנו, כל יום הוא יום העיוור", מסכם לנקרי. "מבחינת הציבור, זהו יום חשוב לעורר מודעות לקשיים של העיוורים, אבל גם לקשר המיוחד שנרקם בין כלבים לעיוורים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו