כמו בסרט מד"ב: הקו הדימיוני הזה חצה מדינה לשניים

אינדונזיה היא מדינה ענקית: מעל 280 מיליון תושבים ביותר מ-17,000 איים המפוזרים על פני שטח אדיר של כמעט 2 מיליון מ"ר. רק בעיה אחת: באמצע המדינה עובר גבול בלתי נראה, כמו ב"מתחת לכיפה השקופה", שמחלק אותה לשתי ישויות גיאוגרפיות שונות באופן מדהים, שלא קיים בשום מקום אחר בעולם.

הגבול, שנודע כ"קו וואלאס", עובר באמצע הארכיפלג המלאי, בין האיים באלי ולומבוק. המרחק בין האיים הוא 35 ק"מ בלבד – אך מבחינה ביולוגית הם נמצאים בעולמות שונים לחלוטין. ממערב לקו חיים יונקים אסייתיים כמו פילים, טיגריסים וקופים. ממזרח לו שולטים כיסניים, ציפורי גן עדן ודרקוני קומודו. הגבול הזה, שהתגלה במאה ה-19, מדהים ומאתגר את הבנתנו בביוגיאוגרפיה.

אלפרד ראסל וואלאס, חוקר הטבע הבריטי שפיתח את תורת האבולוציה במקביל לדרווין, הבחין בתופעה המוזרה ב-1859. במהלך שמונה שנות מחקר בארכיפלג, הוא אסף למעלה מ-125,000 דגימות, וגילה שקיים קו חד המפריד בין שתי מערכות אקולוגיות שונות בתכלית. הקו עובר דרך מצר מקאסר, בין בורנאו לסולאווסי, ונמשך דרומה בין באלי ללומבוק.

ההסבר הגיאולוגי מרתק: במהלך עידני הקרח, כאשר מפלס הים היה נמוך ב-120 מטרים, האיים ממערב לקו היו מחוברים ליבשת אסיה, בעוד האיים ממזרח נותרו מבודדים על ידי תעלות ימיות עמוקות. מצר לומבוק, למשל, מגיע לעומק של 1,300 מטרים – מחסום בלתי עביר, גם בשיא עידן הקרח. הבידוד נמשך מיליוני שנים, ואיפשר התפתחות עצמאית של מינים ייחודיים.

הקו אינו מוחלט: ציפורים ועטלפים (כלומר, חיות מעופפות) חוצים אותו בקלות, וגם זוחלים מסוימים הצליחו לעבור. אך עבור יונקים קרקעיים, הוא נותר מחסום כמעט בלתי חדיר. בלומבוק אין נמרים או קופים, ובבאלי אין כיסניים. ההבדלים בולטים גם בצמחייה: יערות הגשם האסייתיים העבותים נעלמים, ומוחלפים ביערות יבשים יותר, בעלי אופי "אוסטרלי”.

המורכבות של האזור הובילה להצעת קווי גבול נוספים: "קו ליידקר" עובר מזרחה יותר, ו"קו ובר" מנסה לסמן את נקודת האיזון בין ההשפעות. האזור ביניהם, המכונה "וואלאסיאה", מהווה אזור מעבר ביו-גיאוגרפי ייחודי, עם שילוב של מינים משני הצדדים ומינים אנדמיים רבים.

כיום, הקו מהווה כלי חיוני בשימור הטבע. הוא עוזר לזהות מינים פולשים, לתכנן שמורות טבע ולהבין דפוסי הפצה של מחלות.

שינויי האקלים מאיימים על האיזון העדין, כאשר מינים מנסים להגר אך נתקלים במחסומים טבעיים עתיקים. ההבנה של קו וואלאס חיונית למאמצי השימור באחד האזורים העשירים ביותר במגוון ביולוגי בעולם.

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)