הבועה הספקולטיבית הראשונה שריסקה כלכלה ומעולם לא שמעתם עליה

ה-AI (שכותבת את חלק הארי של הטקסט בכתבות במדור הזה) היא בועה – הטענה הזו הולכת והופכת נפוצה מיום ליום, במיוחד לאור פיאסקו ההשקה של GPT5 בשבוע שעבר. כרגע זה לא משפיע עדיין על הכלכלה, אבל בשנים הקרובות יש סיכוי גבוה שנראה את בועת הבינה המלאכותית מתפוצצת כמו שהתפוצצו בועות הנדל"ן ב-2008 (בארה"ב) וההייטק ב-2000. אבל היתה התפוצצות בועה נוספת שהשפיעה על הכלכלה העולמית כולה, הרבה לפני המאה האחרונה.

בחורף של 1637, סוחר הולנדי אחד יכול היה לרכוש בית מרווח באמסטרדם. במקום זאת, הוא בחר להשקיע את כל הונו בפקעת בודדת של צבוני (טוליפ) מהזן "סמפר אוגוסטוס". תוך חודש, הוא איבד הכל. סיפורו היה אחד מאלפים בדרמה הכלכלית המוזרה ביותר בהיסטוריה – משבר שבו פרחים הפכו ליקרים מזהב, ואז איבדו כמעט את כל ערכם בן לילה.

הצבעוני הגיע לאירופה הולנד מהאימפריה העות'מאנית באמצע המאה ה-16. הפרח האקזוטי, שהגיע תחילה לווינה ולאחר מכן לאאוגסבורג, אנטוורפן ואמסטרדם, כבש מייד את לב האליטה ההולנדית, לאחר בוטנאי פלמי גילה שהפרח היפהפה מסוגל לפרוח בתנאים הקשים של הולנד. מעבר לעצם היכולת לגדל אותו, נדירותו והמוטציות הצבעוניות שנגרמו מווירוס שיצר דוגמאות ייחודיות ובלתי צפויות גרמו לו להפוך למבוקש. כל פקעת נגועה הייתה יצירת אמנות חד-פעמית של הטבע.

הרפובליקה ההולנדית של תחילת המאה ה-17 הייתה המעצמה הכלכלית של אירופה. הסוחרים ההולנדים שלטו בסחר הימי העולמי, והעושר זרם לערים כמו אמסטרדם והארלם. המעמד הבינוני המתעשר חיפש דרכים להפגין עושר, והצבעונים הפכו לסמל האולטימטיבי של יוקרה.

ב-1634 החלה הבועה להתנפח קצת יותר מדי. סוחרים מקצועיים הבינו שניתן להרוויח מהביקוש הגואה ומהעובדה שצבעוננים גדלים לאט – לוקח 7 שנים משלב הזרע עד לפקעת בוגרת. הם החלו לסחור ב"חוזים עתידיים" – התחייבויות לרכוש פקעות שעדיין גדלות באדמה. השוק התמסד, ונוצרו כללי מסחר מורכבים.

בנובמבר 1636 נכנסו לשוק ספקולנטים חובבים – חייטים, נגרים, עוזרות בית. בתי מרזח הפכו לבורסות מאולתרות. מחירי הפקעות זינקו באחוזים דו-ספרתיים מדי יום. זן נדיר של צבעוני בשם "וייסרוי" נמכר ב-2,500 גילדרים – פי עשרה ממשכורת שנתית של אמן מיומן.

השיא הגיע בינואר 1637. פקעת "סמפר אוגוסטוס" יחידה נמכרה תמורת 6,000 גילדרים – מחיר של בית מפואר עם גינה וכרכרה. בעסקה מתועדת אחרת, פקעת צבעוני הוחלפה תמורת 4 שוורים, 8 חזירים, 12 כבשים, 2 חביות יין, 4 חביות בירה, 1,000 ליברות (דהיינו יחידת המשקל השווה לכ-454 גרם, כך שאלף ממנה הן כמעט חצי טון) חמאה, 1,000 ליברות גבינה, מיטה מלאה וחליפת בגדים.

אפילו בשיא הבועה היו קולות שהזהירו. פמפלטים (המקבילה של הגויים לפשקוויל) אנונימיים לעגו ל"משוגעים שמשלמים הון על פקעות". צייר אחד צייר קריקטורה של צבעונים עם כובעי ליצנים. אבל אנשים המשיכו לקנות, בביטחון שהמחירים ימשיכו לעלות לנצח.

ב-3 בפברואר 1637, בבית מכירות בהארלם, משהו השתנה. לראשונה, אף אחד לא הציע מחיר לחופן פקעות יוקרתית. הפאניקה התפשטה כאש בשדה קוצים. תוך ימים, המחירים צנחו ב-90%. סוחרים שהתחייבו לקנות פקעות במחירי שיא נקלעו לחובות אדירים. משפחות שמכרו את כל רכושן איבדו הכל.

הממשלה ההולנדית ניסתה להתערב, אך נמנעה מחילוץ מאסיבי. בתי המשפט סירבו לאכוף את החוזים הספקולטיביים. הכלכלה ההולנדית, למרבה המזל, הייתה מגוונת מספיק כדי לספוג את הזעזוע, אך אלפי משפחות נפגעו קשות.

המונח "טוּלִיפְּמַאנְיָה" הפך למטאפורה אוניברסלית לבועות ספקולטיביות. כלכלנים עדיין מתווכחים על גודל המשבר האמיתי, אך הלקח ברור: כשנכס מנותק מערכו הממשי, הקריסה בלתי נמנעת. לא משנה אם מדובר בטכנולוגיות שעדיין לא הבשילו, מטבעות קריפטו שהערך שלהם יכול להמריא ב-5,000% ביממה ואז לרדת ב-99% בשעה, או בתוכנה מתוחכמת במיוחד שכותבת כתבות אבל כל עובדה שהיא כותבת צריך לבדוק ולוודא – מוסר ההשכל של הצבעונים ממשיך להציץ אלינו ולהזהיר אותנו מהתלהבות יתר כלכלית.