המאה ה-20 תיזכר לדיראון עולם כמאה שבה נקלעה האנושות לשתי המלחמות הגדולות בתולדותיה בתוך שנים מעטות. מה שפחות זכור הוא שכמעט היתה מלחמת עולם נוספת עוד לפני הראשונה, והיא נמנעה בקושי. קלוד מספרת לנו על התקרית שכמעט הציתה את המלחמה הגדולה הראשונה של המאה הקודמת.
בליל ה-21 באוקטובר 1904, הצי הבלטי הרוסי יצא למסע של 18,000 מייל ימי (33,000 ק"מ) מהים הבלטי למזרח הרחוק. המשימה: להציל את המצב במלחמת רוסיה-יפן, שהתחילה 9.5 חודשים קודם לכן. מה שקרה כעבור יומיים בים הצפוני היה אחת הטעויות הצבאיות המביכות והמסוכנות בהיסטוריה – תקרית שכמעט הפכה את המלחמה הזו ממלחמה בין שתי מדינות למלחמה רב-זירתית עולמית.
הצי, בפיקודו של אדמירל זינוֹבי רוֹזֶ'סְטְבֶנְסְקי, היה במתח עצום. שמועות על סירות טורפדו יפניות שהסתתרו סביב נמלים אירופיים גרמו לפרנויה קיצונית. המתח הגיע לשיא כשהצי התקרב לדוֹגֶר בנק, אזור דיג עשיר בים הצפוני, בין אנגליה לדנמרק.
בחסות הערפל הכבד, זקיפים רוסים הבחינו בצלליות של ספינות קטנות. "סירות טורפדו יפניות!" צעקו. העובדה שהיפנים יצטרכו להפליג חצי עולם כדי לתקוף במקום הזה לא עצרה את הפאניקה. רוז'סטבנסקי פקד לפתוח באש.
הכאוס שפרץ היה מוחלט. הצי הרוסי ירה על כל מה שזז, כולל על ספינותיו שלו. סיירת הקרב "אורורה" ספגה חמש פגיעות מאש ידידותית, והכומר של הספינה נהרג. אבל הקורבנות האמיתיים היו דייגים בריטיים תמימים מהעיר הַל (Hull).
צי הדיג הבריטי, שיצא למסע דיג שגרתי, מצא עצמו תחת מטר של פגזים. הספינה "קריין" טובעה, הקפטן שלה, ג'ורג' סמית', נהרג, ושישה דייגים נוספים נפצעו. הספינות הקטנות, שהיו חמושות ברשתות דיג בלבד, ניסו נואשות לאותת שהן בריטיות. למרות זאת, הרוסים המשיכו לירות למשך כ-10 דקות, עד שהרוסים הבינו את הטעות ואותתו מאחת הספינות באור כחול – הסימן לאחרים לחדול מירי.
כשהעשן התפזר והרוסים הבינו את טעותם, הם לא עצרו לעזור לניצולים. הצי המשיך במסעו, והשאיר את הדייגים הפצועים לגורלם. ספינת דיג אחת, שניזוקה קשות, נאלצה לגרור את חבריה חזרה לנמל, תוך שהיא מסתכנת בהתהפכות.
בבריטניה פרצה סערה ציבורית. העיתונים דרשו נקמה, הציבור זעם, והאדמירליות הבריטית הכינה 28 ספינות קרב למרדף. חיל המצב בגיברלטר ובתעלת סואץ קיבל פקודה למנוע מהרוסים לעבור, מה שהוביל לכך שכדי להגיע ליפן נאלצו הרוסים להקיף את כל אפריקה. המלך אדוארד השביעי, ששנא את בן דודו הרחוק, הצאר ניקולאי השני, ממש שש לצאת נגדו למלחמה. בריטניה ורוסיה עמדו על סף עימות צבאי כולל.
הצאר ניקולאי, שהבין את חומרת המצב, התנצל והסכים לשלם פיצויים נדיבים למשפחות הנפגעים. בוררות בינלאומית בהאג (כן, כבר אז שישמה העיר בית דין בינלאומי) פסקה פיצויים של 66,000 לירות שטרלינג – סכום עתק לתקופה ההיא. רוז'סטבנסקי ומספר קצינים הורחקו מהפיקוד באופן לא רשמי.
אבל אם חשבתם שהצי הרוסי למד את הלקח – אתם טועים. לאחר שהמשיכו במסעם, נתקלה אחת הספינות הרוסיות, “קמצ’טקה", שאיבדה קשר עם ספינות הצי האחרות, במה שהגדירה כשלוש צוללות טורפדו יפניות סמוך לחופי טנג’יר שבמרוקו, וירתה עליהן לפי הדיווח שלה מעל 300 פגזים. לאחר מעשה התברר כי הרוסים שוב טעו בזיהוי, וכלי השיט שעליהם ירו היו ספינת סחר שוודית, סירת דיג גרמנית וסירה צרפתית. ואם כל זה לא מספיק, הרוסים גם הרסו בטעות את קווי הטלגרף לטנג’יר כאשר הפילו עליו את העוגן של אחת מסירותיהם.
האירוניה הטרגית היא שכל המסע, שכמעט הצית מלחמה בין רוסיה לארבע מדינות אירופיות שונות, היה לשווא. לאחר מסע מפרך של חצי שנה, הובס הצי הרוסי בקרב צושימה מול היפנים במאי 1905. זוהי הפעם היחידה בהיסטוריה שמלחמה הוכרעה בקרב ימי. רוז'סטבנסקי עצמו נפצע קשה ונלקח בשבי.
תקרית דוגר בנק הדגימה את הסכנות של פרנויה צבאית ותקשורת לקויה. היא גם חשפה את המתחים הגאופוליטיים העמוקים באירופה שנה לפני המהפכה הרוסית הראשונה, ועשור לפני מלחמת העולם הראשונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו