המלחמה הבאה: מי ישלוט בבנק הזרעים העולמי?

בעומק האדמה הקפואה של סְבַלבַּארְד, ארכיפלג נורווגי בקוטב הצפוני, שוכן אחד המתקנים החשובים ביותר לעתיד האנושות – "כספת יום הדין" העולמית לזרעים. המתקן, המכיל למעלה ממיליון דגימות זרעים מרחבי העולם, נמצא במרכז מלחמה דיפלומטית שקטה על השליטה במשאבים הגנטיים של כדור הארץ.

מאחורי הקלעים, מתנהל מאבק כוחות בין מדינות, תאגידי ענק וארגונים בינלאומיים על הגישה לאוצרות הגנטיים, ועל הזכות להחליט מי יוכל להשתמש בהם. המאבק הזה אינו רק על זרעים – הוא על הביטחון התזונתי של מיליארדי בני אדם, ועל מיליארדי דולרים בפטנטים חקלאיים.

הרקע: משבר המגוון הגנטי

במאה האחרונה איבדנו לפי הערכות 75% מהמגוון הגנטי החקלאי. מתוך 7,000 מיני צמחים שהאנושות גידלה למאכל, רק 30 מספקים היום 95% מצריכת הקלוריות העולמית. המוֹנוֹקוּלטוּרה המודרנית, שמתמקדת בזנים בודדים בעלי תפוקה גבוהה, יצרה פגיעות קיצונית למחלות ושינויי אקלים.

בנקי הזרעים נועדו לשמר את המגוון הגנטי שנותר, ולאפשר פיתוח זנים חדשים בעתיד. אך השאלה המרכזית היא: מי שולט במידע הגנטי הזה? מי מחליט אילו זנים לפתח? ומי מרוויח מהפטנטים?

סין, למשל, החלה במבצע איסוף מסיבי של זרעים מרחבי אסיה ואפריקה, תוך השקעה של מיליארדי דולרים בבנקי גנים לאומיים. ארה"ב מחזיקה באחד האוספים הגדולים בעולם בפוֹרְט קוֹלינס שבקולורדו, אך מסרבת לחתום על אמנות בינלאומיות לשיתוף משאבים גנטיים.

מלחמת הפטנטים וביו-פיראטיות

תאגידי זרעים כמו מונסנטו (שבבעלות תאגיד התרופות והביוטכנולוגיה הגרמני באייר), סינג'נטה ודופונט שולטים ב-70% משוק הזרעים העולמי. הם משתמשים בחומר גנטי מבנקי זרעים ציבוריים לפיתוח זנים חדשים, ואז רושמים עליהם פטנטים ומוכרים אותם בחזרה למדינות המקור במחירים גבוהים.

המקרה המפורסם ביותר התרחש עם האורז הבסמטי. תאגידים אמריקאיים רשמו בשנות ה-90 פטנטים על זנים שפותחו מאורז הודי מסורתי (ובראשם אורז בסמטי ואורז יסמין), מה שאיים על יכולתם של חקלאים הודים להמשיך לגדל ולייצא את האורז שגידלו במשך אלפי שנים. רק לאחר מאבק משפטי ארוך במעורבות ממשלות הודו ופקיסטן, הפטנטים בוטלו חלקית.

אפריקה, שמכילה כ-20% מהמגוון הביולוגי העולמי, מוצאת עצמה במצב פרדוקסלי: המשאבים הגנטיים שלה נאספים ומפותחים במעבדות מערביות, ואז נמכרים חזרה כזרעים "משופרים" במחירים שחקלאים מקומיים לא יכולים להרשות לעצמם.

המרוץ להצלת זנים בסכנה

שינויי האקלים מאיצים את המרוץ. אזורים שלמים הופכים בלתי ראויים לחקלאות, וזנים מקומיים נכחדים לפני שהספיקו לאסוף אותם. המלחמה בסוריה הובילה להעברת חירום של זרעים מבנק הגנים בחלב לסבאלברד – הפעם הראשונה שנעשה שימוש חירום ב"כספת יום הדין".

רוסיה, שמחזיקה באחד האוספים הוותיקים בעולם במכון ואבילוב (Vavilov), משתמשת בזרעים כקלף מיקוח דיפלומטי. היא מציעה גישה למדינות ידידותיות, ומגבילה אותה לאחרות. טורקיה עושה דבר דומה עם אוסף החיטה הייחודי שלה.

הפתרון: שיתוף פעולה או קטסטרופה

האמנה הבינלאומית למשאבים פיטוגנטיים למזון וחקלאות (ITPGRFA) מנסה ליצור מערכת שיתוף גלובלית, אך מדינות מפתח רבות מסרבות להצטרף, או מגבילות את השתתפותן. המתח בין זכויות קניין רוחני לביטחון תזונתי עולמי הולך ומחריף.

מומחים מזהירים שללא שיתוף פעולה אמיתי, האנושות תתקשה להתמודד עם אתגרי המזון של המאה ה-21. עם אוכלוסייה צפויה של 10 מיליארד אנשים על פני הכוכב עד 2050 ושינויי אקלים מואצים, הגישה למגוון גנטי רחב היא קריטית לפיתוח גידולים עמידים.

הזרעים בסבאלברד אולי בטוחים מבחינה פיזית, אך המלחמה על השליטה בהם ובמידע הגנטי שהם מכילים רחוקה מסיום. זו מלחמה שקטה, המתנהלת בחדרי ישיבות ומעבדות, אך התוצאה שלה תקבע אם האנושות תוכל להאכיל את עצמה בעתיד.

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)