המרוץ נגד הזמן הביולוגי
רוב האנושות מקבלת את המוות כחלק בלתי נפרד מהחיים – אך בשנים האחרונות, קהילה הולכת וגדלה של יזמים, מדענים ומיליארדרים מסרבת להשלים עם גזירת הגורל. הם משקיעים מיליוני דולרים בטיפולים ניסיוניים, תוספי תזונה מתקדמים וטכנולוגיות חדשניות במטרה אחת: להאריך משמעותית את תוחלת החיים האנושית, אולי אפילו עד 150 שנה, ואף מעבר לכך.
בראש התנועה עומדות דמויות כמו בראיין ג'ונסון, יזם טכנולוגיה שיחגוג החודש 48, ועומד מאחורי חברות כמו Braintree, שהיתה מחלוצות התשלומים באתרים ואפליקציות (ונרכשה ע”י פייפאל ב-2013 תמורת 800 מיליון דולר, שנה לאחר שרכשה את אפליקציית התשלומים הפופולרית בארה”ב Venmo). בשנים האחרונות הוא משקיע שני מיליון דולר בשנה בשגרת אנטי-אייג'ינג קיצונית, הכולל 111 כדורי תוספים ביום, טיפולי פלזמה, מדידות יומיות של עשרות פרמטרים ביולוגיים, ואפילו העברות דם מבנו הצעיר, שזכו לביקורת קשה על הפרקטיקה המפוקפקת המעלה קונוטציות של ערפדים. ג'ונסון טוען שהצליח להפוך את הגיל הביולוגי של איבריו, ולהגיע למדדים של אדם צעיר ב-20 שנה – אלא שיש מחלוקת רבה סביב טענותיו.
המדע מאחורי החלום
התקווה להארכת חיים דרמטית נשענת על פריצות דרך מדעיות אמיתיות. חוקרים באוניברסיטאות מובילות גילו שתהליך ההזדקנות אינו בלתי נמנע כפי שחשבנו. טלומרים – קצוות הכרומוזומים, המתקצרים עם הגיל – ניתנים להארכה; תאים זומבי (תאים סנסנטיים) ניתנים לסילוק; ואפילו השעון האפיגנטי של התאים ניתן לאיפוס.
חברות ביוטכנולוגיה כמו Altos Labs (שבה השקיע ג'ף בזוס) ו-Calico (חברת בת של אלפבית, מה שהופך אותה לאחות של גוגל) משקיעות מיליארדים בפיתוח תרופות המבוססות על תגליות אלו. טיפולים בתאי גזע, תרפיה גנטית, ננו-רובוטים רפואיים וטכנולוגיות תכנות מחדש של תאים – כולם נמצאים בשלבי פיתוח שונים.
ביו-האקרים וניסיונות קיצוניים
מעבר למחקר הממוסד, קהילת הביו-האקרים לוקחת את העניינים לידיים. הם מנסים על עצמם תרכובות כמו רפאמיצין (תרופה לדיכוי חיסוני שהוכחה כמאריכה חיים בעכברים), מטפורמין (תרופת סוכרת עם השפעות אנטי-אייג'ינג), ו-NAD+ (קו-אנזים המעורב בתיקון DNA).
הפרוטוקולים כוללים גם צום לסירוגין, אמבטיות קרח, טיפולי חמצן היפרברי, ומדיטציה. חלקם אף מתנסים בהחלפת דם בדמם של אנשים צעירים יותר (פרביוזיס, כמו זה שעשה ג’ונסון עם בנו בן העשרה), הקפאה קריוגנית של גופות לאחר המוות, ואפילו העלאת התודעה לענן דיגיטלי.
המחיר החברתי והאתי
המרדף אחר אריכות ימים מעלה שאלות אתיות מורכבות: אם רק העשירים יוכלו להרשות לעצמם לחיות 150 שנה, האם זה יעמיק את אי השוויון החברתי? כיצד ישפיע הדבר על מערכות הפנסיה, שוק העבודה והמבנה החברתי? האם כדור הארץ יכול לשאת אוכלוסייה שחיה זמן כה רב?
מבקרים טוענים שהאובססיה להארכת חיים מסיטה משאבים מטיפול במחלות של האוכלוסייה הכללית. אחרים מזהירים מפני השלכות פסיכולוגיות של חיים ארוכים מדי, כולל שעמום קיומי ואובדן משמעות.
העתיד כבר כאן?
למרות הספקנות, סימנים ראשונים מעודדים. תוחלת החיים הממוצעת עלתה ב-30 שנה במאה האחרונה, ומדענים רבים מאמינים שבקרב ילדים שנולדים כיום תוחלת חיים תלת-ספרתית לא תהיה נדירה. השאלה היא האם יש גבול עליון, ומה אנחנו מוכנים לעשות כדי למתוח אותו.
(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו