מדהים ומפחיד: מצלמות תיעדו רעידת אדמה קורעת את פני השטח

רגע נדיר וחסר תקדים נלכד לאחרונה במצלמות אבטחה במיאנמר: לראשונה בהיסטוריה, קיים כעת תיעוד ויזואלי של התנועה הטקטונית של שבר אופקי שנוצר בזמן רעידת אדמה חזקה במיוחד. התיעוד, שנחקר על ידי סיסמולוגים מאוניברסיטת קיוטו ביפן ופורסם בשבוע שעבר בכתב העת The Seismic Record, מספק הצצה ישירה לכוחות הטבע האדירים הפועלים מתחת לרגלינו.

אסון בקנה מידה היסטורי

רעידת האדמה במגניטודה של 7.7 בסולם המדידה המודרני אירעה ב-28 במרץ לאורך שבר סגאינג, כאשר מוקד הרעידה היה סמוך למנדליי, העיר השנייה בגודלה במיאנמר. תהליך הקרע הראשוני נמשך 80 שניות, אך לווה ברעידות משנה, וגבה לפחות 5,456 הרוגים (לפחות אלה שידועים בוודאות לאור הכאוס שנוצר) ויותר מ-11,000 פצועים.

הערכות מאוחרות יותר הצביעו על כך שמדובר ברעידת האדמה השנייה הקטלנית ביותר בהיסטוריה המודרנית, וגם החזקה ביותר שפגעה במיאנמר במשך יותר ממאה שנה. מחקר נפרד שפורסם באותו כתב עת חשף שהחלק הדרומי של הקרע התרחש במהירות של 6 ק"מ לשנייה – מהירות המכונה "מהירות-על".

תיעוד מקרי שהוא נס מדעי

בלב האסון, מצלמת אבטחה הממוקמת כ-120 ק"מ דרומית למוקד הרעש הצליחה ללכוד הדגמה חזותית לכוחה האדיר של הרעידה. במשך רגעים ספורים, מה שנראה בתחילה כרצועת קרקע רגילה נקרע לשניים ונע אופקית בכיוונים מנוגדים.

למעשה, המצלמה תיעדה בצורה מקרית לחלוטין מבט ישיר על שבר אופקי – תופעה שבעבר נותחה רק באמצעות מכשירי מדידה סייסמיים מרוחקים. עבור החוקרים מאוניברסיטת קיוטו, הסרטון לא היה רק מראה מרשים, א לא הזדמנות לחקור שבר אופקי באמצעות מראה עיניים, ולא רק מידע מחיישנים.

ג'סי קירס, הגיאולוג המוביל של המחקר, הסביר: "לא צפינו שהתיעוד הזה יספק מגוון כה עשיר של תצפיות מפורטות. נתונים קינמטיים (תחום התיאור של תנועת עצמים במרחב) כאלה חיוניים לקידום ההבנה שלנו לגבי פיזיקת מקורות רעידות האדמה".

קירס ועמיתיו השתמשו בטכניקה הנקראת "מתאם-צולבן פיקסלים" כדי לנתח את תנועת השבר תמונה אחר תמונה. ממצאיהם הראו שהשבר נע אופקית במרחק של 2.5 מטר תוך 1.3 שניות בלבד, במהירות מקסימלית של כ-3.2 מטר לשנייה.

אמנם, התנועה תאמה לידע הקיים של מומחים על קרעים אופקיים, אך משך הזמן הקצר והמהירות היו גילויים חדשים. קירס מסביר כי "משך הזמן הקצר של התנועה מאשר קרע דמוי-פּוּלס, המאופיין בפרץ מרוכז של החלקה המתפשטת לאורך השבר, בדומה לגל הנע לאורך שטיח כשמרימים אותו מקצה אחד”.

למה זה משנה?

בדיקות נוספות הוכיחו גם שמסלול ההחלקה היה מעט מעוקל, דבר שאישר תצפיות קודמות שתועדו במקומות אחרים בעולם. משמעות הדבר היא שהחלקות אופקיות מעוקלות קלות, ולא ישרות לחלוטין, עשויות להיות הכלל ולא החריג.

"באופן כללי, התצפיות הללו מבססות אמת מידה חדשה להבנת תהליכי קרע דינמיים", כתבו מחברי המחקר. הם הוסיפו שהסרטון מציע אישור בזמן אמת למסלולי החלקה מעוקלים, ועוזר "להעמיק את ההבנה שלנו לגבי המנגנונים הפיזיים השולטים בהחלקת שברים מהירה במהלך רעידות אדמה גדולות".

גילויים כאלה עשויים גם לעזור לסייסמולוגים, גיאולוגים ומתכנני ערים לתכנן ארכיטקטורה עמידה יותר, כדי להבטיח שכאשר רעידות אדמה גדולות תתרחשנה, הנזק מהן יצומצם ככל האפשר.

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)