החומר המפתיע שעוזר לשמור על מוח חד בגיל מתקדם: נחושת

אילו חומרים כדאי לצרוך כדי לשמור על בריאות המוח? התשובות הרגילות לשאלה הזו סובבות בד"כ סביב אומגה וויטמינים למיניהם – אבל מחקר חדש, שמהווה חלק ממגמה רחבה יותר של עניין גובר במיקרואלמנטים מתכתיים בתזונה ובתפקידם בשמירה על חדות המוח בגילאים מבוגרים, מגלה שדווקא נחושת עשויה למלא תפקיד מרכזי בשמירה על תפקוד קוגניטיבי תקין בגילאים מבוגרים. איך זה התגלה ומה זה אומר? קלוד נחלצת להסביר.

המחקר שנערך באוניברסיטה הרפואית הֶבֵּיי בסיןופורסם לפני כשבועיים ב-Scientific Reportsבחן נתוני תזונה ובריאות של 2,420 מבוגרים בני 60 ומעלה בארה"ב, וגילה קשר ברור בין צריכה גבוהה יותר של נחושת במזון לתפקוד קוגניטיבי טוב יותר.

במבחנים קוגניטיביים שונים, המשתתפים שצרכו יותר נחושת במזון השיגו ציונים גבוהים משמעותית מאלה שצרכו פחות. המחקר אף זיהה "נקודת זהב" – כמות אופטימלית של 1.22 מ"ג נחושת ליום, שמעליה כבר אין יתרונות נוספים.

"המחקר מצביע על קשר פוטנציאלי בין צריכת נחושת במזון לשיפור בתפקוד הקוגניטיבי במבוגרים אמריקנים, במיוחד בקרב אלה עם היסטוריה של שבץ מוחי", כתבו החוקרים.

איך נחושת פועלת במוח?

נחושת איננה רק עוד מיקרואלמנט – היא חיונית לתפקוד תקין של המוח. המתכת מסייעת בתקשורת בין תאי עצב, מעורבת בייצור אנרגיה במוח, ומגינה על רקמות העצב מפני נזקים. כמו כן, נחושת נדרשת לסינתזה של נוירוטרנסמיטרים (חומרי התקשורת במוח), כמו דופמין ונוראדרנלין, הקריטיים לתפקודים כמו זיכרון, קשב ומצבי רוח.

מחסור בנחושת עלול להוביל להפרעות נוירולוגיות – אבל גם עודף נחושת יכול להיות בעייתי. "למרות שנחושת נחוצה לתפקוד תקין של המוח, ומחסור יכול להוביל להפרעות נוירולוגיות, עודף נחושת עלול להיות רעיל ולגרום לעקה חמצונית ולניוון עצבי", מזהירים החוקרים.

איפה מוצאים נחושת?

את הכמות האופטימלית של 1.22 מ"ג ליום אפשר לקבל מחופן אגוזי מלך או קערת עדשים. למעשה, נחושת נמצאת במזונות רבים יותר מכפי שחושבים: פטריות, שוקולד מריר, סובין חיטה, תפוחי אדמה, צדפות, קטניות, זרעים ואגוזים.

מקורות נוספים כוללים כבד, אבוקדו, קינואה וטחינה. המזונות הללו מספקים לא רק נחושת, אלא גם חומרים תזונתיים נוספים החשובים לבריאות המוח.

מגבלות המחקר

חשוב לציין שהמחקר כלל מגבלות משמעותיות: המשתתפים התבקשו לדווח על מה שאכלו במשך 24 השעות האחרונות בשתי הזדמנויות בלבד, מה שיוצר תמונת מצב חלקית ועלול להיות מוטה בשל דיווח עצמי לא מדויק.

כדי לחזק את הממצאים, נדרשים מחקרי מעקב ארוכי טווח, שימדדו צריכת נחושת באופן מדויק יותר לאורך זמן. לכן, בשלב זה אי אפשר להוכיח קשר סיבתי ישיר בין צריכת נחושת לשיפור קוגניטיבי.

"עם הגידול באוכלוסיה המזדקנת בעולם, גם שכיחות הפגיעה הקוגניטיבית הולכת וגוברת", מציינים החוקרים. "כל צורות הדמנציה, החל מפגיעה קוגניטיבית קלה ועד אלצהיימר, מאופיינות בירידה קוגניטיבית והופכות לאתגר בריאותי עולמי משמעותי". לכן, לדבריהם, חשוב להמשיך את מגמת המחקר למציאת רכיבים, ולא משניים, שצריכה שלהם יכולה לסייע ולו במעט בשמירה על המוח בגיל מבוגר.

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)