השפות השונות של בעלי החיים ברחבי העולם

איזה קול משמיע כלב?

כששואלים את השאלה הזו בישראל, מקבלים אחת משתי תשובות: “הב הב" או "האו האו". אבל אם תשאלו את אותה שאלה במדינות אחרות תקבלו תשובות שונות משמעותית. למה זה קורה? קלוד עוזרת לנו להבין.

התשובה לשאלה על התשובות השונות לגבי קולות של חיות טמונה בפונולוגיה – תחום בבלשנות שעוסק במערכות הצלילים בתוך שפה או בין שפות שונות. למרות שחתול בצרפת מוציא אותם צלילים בדיוק כמו חתול בגרמניה, הייצוג של אותם צלילים, הן בכתיבה והן בהיגוי, מתפרש בצורה שונה לחלוטין.

בנוסף, מחקרים מצביעים על כך שככל שתרבות מסוימת מחוברת יותר לחיה מסוימת, כך יהיו לה יותר גרסאות של צלילים עבור אותה חיה. כך, למשל, באנגלית, הקולות שמשמיע עכבר נקראים כולם squeak (“חריקה"), אבל לקולות שמשמיע כלב קיימות לפחות חמש מילים שונות (bark, woof, yap, ruff, howl).

הנה רשימה של בעלי חיים ששפות שונות מתארות את הקולות שלהם בצורה שונה למדי, שהרכבנו בעזרת קלוד:

דבורים

באנגלית, מתואר רעש הדבורים כ"באז" כבר מאז המאה ה-14 המאוחרת. צליל ה"ז" שמוציאים המאביקים ניכר גם בשפות אחרות ברחבי העולם – בעבזית "בזזז", בערבית "זו זו”, ברוסית "ז’ה ז’ה", בגרמנית “זום”. אולם יש כמה יוצאים מן הכלל, כמו "בּוּן בּוּן" ביפנית, “ווֶנג-ווֶנג" במנדרינית ו"ווינג-ווינג" בקוריאנית.

חתולים

מאז אמצע המאה ה-19 משתמשים באנגלית במילה "מיאו" לתיאור קול של חתול. זה אחד הצלילים הכי עקביים בכל השפות – רוב העולם מסכים על ה"מ", ואחריו צליל תנועה דומה. כמה יוצאי דופן: “נְיא-נְיא" ביפנית (משם הגיע Nyan Cat) ו"יא-אוֹנג" בקוריאנית.

פרות

באנגלית משתמשים ב"מוּ" לתיאור קול הפרה מאז אמצע המאה ה-16. ברחבי העולם, רוב התרבויות מסכימות על הצליל הזה – מצרפתית וגרמנית ועד יפנית ומנדרינית. יוצא דופן קל הוא "אוּ-מֶה" בקוריאנית, ואף יותר מכך "בַּאֶה" בשפת האורדו.

כלבים

קצת מוזר לחשוב על זה, אבל “ווף” המוכר מאנגלית נמצא בשימוש כצליל שמשמיעים כלבים רק מתחילת המאה ה-19 (לפני זה “ווף” היתה מילה שקשורה לאריגה). רוב השפות מסכימות על צליל W שאחריו תנועה – כך למשל "וואף וואף" בצרפתית, "וואן וואן" ביפנית, "וואו וואו" בגרמנית, "וואנג-וואנג" במנדרינית ו"גוואו גוואו" בספרדית. בעברית, שבה אין W, אנחנו משתמשים ב"הב הב" או "האו האו", וגם שכנינו הערבים משתמשים ב"האו האו" או "הבּ הבּ". רק בקוריאנית, משום מה, הכלב משמיע מֵיאוֹנג מֵיאוֹנג".

סוסים

באנגלית נהגו לחקות בעבר את צליל הסוס כ"נֵיי", אם כי כיום רווח אותו "הי-הוֹ" שהם מייחסים גם לחמורים ופרדים. בצרפתית הם משמיעים "הייי", ביפנית "היהיאין", בקוריאנית "היהיהינג", בספרדית "חייייי" או "איאו", ובגרמנית "איאה".

צפרדעים

ברוב המדינות דוברות האנגלית, "croak" הוא הצליל המסורתי של צפרדע – מלבד המדינה דוברת האנגלית הגדולה ביותר (ארה”ב, כמובן), שבה צפרדעים אומרות "ribbit". ייתכן שזה התחיל בהוליווד, כאשר הצליל שנבחר כדי לייצג צפרדע לא היה הצליל הנמוך והקשה לשחזור שרוב הצפרדעים משמיעות, אלא הצליל הגבוה יותר של צפרדע הפסיפיק. בעברית היא משמיעה "קואה קואה", ובמנדרינית "גואה גואה"; בספרדית "קרוּאה קרוּאה"; ביפנית "קֶרוֹ קֶרוֹ"; ובקוריאנית "גַאֶה-גוּל גַאֶה-גוּל".

עכברים

התיאור האנגלי "squeak" מגיע מ"skväka" בשוודית, שמשמעותה "לחרוק, לקרקר". התרגום העולמי של חריקת עכבר מגוון מאוד – מ"סקוויט סקוויט" באיטלקית, דרך "פּיט פּיט" בצרפתית “פּיפּ פּיפּ” בגרמנית, “צ’וּאוּ צ’וּאוּ" ביפנית, “ז’י ז’י" במנדרינית, “ג’יק ג’יק" בקוריאנית ו"קוּאי קוּאי" בספרדית.

חזירים

הצליל המוכר כיום באנגלית, “אוינק" צץ רק בתחילת המאה ה-20. בשפות אחרות משמיעים החזירים צלילים שונים אפילו יותר מבעלי חיים אחרים: "נוף נוף" בשוודית, “חְרוּם חְרוּם” בפולנית, “גרוֹין גרוֹין” בצרפתית, “גרוּנְץ גרוּנְץ" בגרמנית, “בּוּאוּ בּוּאוּ" ביפנית, “הֶנְג הֶנְג" במנדרינית ו"קוּל קוּל" בקוריאנית.

תרנגולים

באופן מוזר, באנגלית נוהגים מאז המאה ה-16 לחקות את צליל התרנגול ב"cock-a-doodle-doo", שתופס כמעט שורה שלמה בטקסט. באופן מוזר, רוב השפות די מסכימות לגבי צליל קריאת התרנגולים: בצרפתית "קוֹקוֹריקוֹ", בעברית "קוּקוּריקוּ", בגרמנית "קיקֶריקי", בספרדית "קיקיריקי", ביפנית "קוֹקֶקוֹקוֹ" ובקוריאנית "קוֹ-קי-אוֹ". רק במנדרינית תרנגולים אומרים "ווֹ-ווֹ".

כבשים

גם פעייה של כבש גם היא נמצאת בהסכמה רחבה למדי, אם כי בשתי גרסאות – עיצור “בּ” או “מ” ואחריו תנועה. כך, למשל, כבר בלטינית היה “בֶּאֶה”, בצרפתית המודרנית "בֶּאֶה", בגרמנית "בֶּה-בֶּה", בספרדית "בֶּאֶה" או "מֶאֶה", בעברית "מֶה", ביפנית "מֶה מֶה", בקוריאנית "מֶה-אֶה" ובמנדרינית "מיֶה".