למה אנחנו מוקפים ביותר ויותר בינה מלאכותית?

אנחנו אוהבים בינה מלאכותית. באמת: כל המדור הזה נכתב על ידן (או לפחות מבוסס על טקסטים שנכתבו על ידן). אבל פחות מוצא חן בעינינו שהן משתלטות על המרחב הדיגיטלי: לאחרונה מופיעים עוד ועוד אלמנטים של AI במקומות שבהם לא ביקשנו שהם יהיו. נעזרנו בגרוק כדי להסביר למה זה קורה, ולא הולך לעצור בקרוב.

"כפתורי ה-AI": בינה מלאכותית בכל מקום

ענקיות הטכנולוגיה, לצד סטארט-אפים חדשים, נלחמים על כל פיסת זמן ותשומת לב של המשתמשים באמצעות שילוב "כפתורי AI" בכל פלטפורמה אפשרית – החל מאופיס של מיקרוסופט ועד ממשק החיפוש של גוגל. התחרות הזו לא רק משנה את האופן שבו אנו מתקשרים עם טכנולוגיה, אלא גם מעלה חששות לגבי פרטיות, עומס דיגיטלי ואפילו היכולת שלנו לשמור על ריכוז.

המונח "כפתורי AI" מתייחס לנקודות גישה קלות ומיידיות לבינה מלאכותית, המשולבות כיום כמעט בכל יישום ומכשיר. ממשקים אלה מאפשרים למשתמשים להפעיל כלי AI בלחיצה אחת – בין אם מדובר בצ'אטבוט שמסייע בכתיבת מסמך, יצירת תמונה, תכנון יום עבודה או ניתוח נתונים. חברות כמו מיקרוסופט וגוגל מובילות את המרוץ הזה, כשכל אחת דוחפת את הכלים שלה לפלטפורמות פופולריות.

כך, למשל, גוגל דוחפת את ג’מיני שלה למשתמשים מזה כשנתיים ע"י שילוב תשובות שלו בתוצאות החיפוש, ולאחרונה הודיעה על החלפת כפתור "I’m feeling lucky” במנוע החיפוש שלה בכפתור שיפנה את המשתמש ישירות לשיחה עם ג’מיני במקום לממשק תוצאות החיפוש. בנוסף, היא שילבה את ג’מיני בדפדפן כרום, כולל כפתור לשאלת שאלות בלי צורך להיכנס קודם לגוגל, ותשובות המוצגות בעל כתיבה בשורת הכתובות. מיקרוסופט, לעומת זאת, הפכה את Copilot לחלק בלתי נפרד מ-Windows 11, עם אייקון ענק על המסך שמפעיל אותו, כפתור ייעודי במקלדות של מחשבים חדשים שמפעיל אותו, ואפילו “כפתורי AI” מרחפים בעת הקלדה ב-Word ו-Excel, בנוסף לכפתורים להפעלת קופיילוט בסרגלי הכלים של אותן תוכנות. כמה משתמשים מדווחים כי הכלים הללו חוסכים זמן, אך רבים מציינים כי הם מרגישים שהכפתורים הללו פולשניים כשהם מציעים עזרה ללא בקשה או דוחפים את עצמם מכל כך הרבה כיוונים בבת אחת (בעת כתיבת מסמך באופיס בלפטופ שנרכש השנה מוצגים בפני המשתמש לא פחות מ-4 כפתורים של קופיילוט בלבד – זה שעל המקלדת, זה שבסרגל המשימות, של מערכת ההפעלה, זה שבסרגל הכלים של אופיס והכפתור הצף ש”רודף” אחרי הסמן).

גם חברות המפעילות שירותים פופולריים מנצלות זאת ודוחפות AI משלהן (למשל, כדי לקדם "פלייליסטים מותאמים אישית" בספוטיפיי, סיוע בארגון באפליקציות ניהול זמן וכן הלאה).

וואטסאפ כזירת קרב

לאחרונה הודיעה OpenAI על שילוב ChatGPT בוואטסאפ דרך מספר טלפון ייעודי, המאפשר יצירת תמונות ושיחות עם הבוט ישירות באפליקציה. מטא, בתגובה, שילבה את Llama 3 כעוזר וירטואלי בוואטסאפ, שמסוגל לא רק לענות להודעות, אלא גם ליזום שיחות עם הצעות מותאמות אישית, כמו תזכורות לפגישות או המלצות לקניות. כלומר: בקרוב יתחילו בוטים של בינה מלאכותית ליזום איתכם שיחות באפליקציה הפופולרית בישראל אפילו אם אתם לא תעשו זאת.

השקענו - תשלמו!

המגמה ברורה: חברות ה-AI השקיעו מיליארדי דולרים ביישום AI, בלי לחשוב קודם היכן הוא נחוץ והיכן פחות. כעת הן שואפות להצדיק את ההשקעה הזו ע"י כך שהן מנסות לגרום לנו ללחוץ, אפילו בטעות, על כפתורים שיכניסו אותנו לתוך ה-AI שלהן ויוכיחו שההשקעה לא היתה לשוא. כפי שצוין במאמר של מוטי קריספיל ב-LetsAI, הקרב הזה אינו רק על טכנולוגיה, אלא על "כלכלת הקשב" – היכולת ללכוד ולשמר את תשומת הלב שלנו.

הקרב על תשומת הלב: חוויה מול פולשנות

התחרות בין חברות ה-AI לא מתמקדת רק ביכולות טכניות, אלא גם בחוויית המשתמש ובחיבור הרגשי.

קלוד של Anthropic, זוכה לשבחים ב-X על גישה "ידידותית", שבה ה-AI מרגיש כמו "שותף לעבודה", ולא רק כלי. לעומת זאת, כלים כמו גרוק מתמקדים על תשובות מהירות וישירות, שמושכות משתמשים שרוצים תשובות כשיש להם שאלה, אבל חופש מה-AI כשהם לא בחרו לתקשר איתה.

עם זאת, האסטרטיביות של כלים מסוימים מעוררת ביקורת:

הפצת הודעות יזומות: בוואטסאפ, צ'אטבוטים כמו Llama 3 יכולים לשלוח הודעות ללא יוזמה מצד המשתמש, כמו הצעות לרכישות או תזכורות מבוססות ניתוח התנהגות. משתמשים ב-X מתלוננים כי הודעות אלו מרגישות כמו "ספאם חכם", שקשה להתעלם ממנו, בשל ההתאמה האישית הגבוהה.

עומס קוגניטיבי: שילוב AI בכל פלטפורמה יוצר תחושת עומס, כשמשתמשים מופגזים בהצעות, תיקונים אוטומטיים והמלצות. מחקר שנערך השנה הצביע על כך ש-60% מהמשתמשים חשים כי AI "מתערב יותר מדי" בשימוש שלהם במכשירים.

חששות פרטיות: כדי לספק חוויה מותאמת אישית, חברות AI אוספות כמויות עצומות של נתונים, כולל הודעות פרטיות או היסטוריית חיפושים. דיונים ב-X מעלים חששות כי נתונים אלו עשויים לשמש לפרסום ממוקד, או אף להימכר לצדדים שלישיים.

האסטרטגיות של ענקיות ה-AI

חברות ה-AI משתמשות במגוון אסטרטגיות כדי לזכות בנתח גדול יותר מתשומת הלב שלנו:

נגישות מיידית: שילוב AI בפלטפורמות קיימות כמו וואטסאפ, שבהן משתמשים כבר מבלים זמן רב, מבטל את הצורך בהורדת אפליקציות חדשות.

חינמיות מול פרימיום: כלים כמו Microsoft Designer מציעים יצירת תמונות בחינם, בעוד Midjourney ו-Runway דורשים מנויים בתשלום. תוכניות חינמיות מושכות משתמשים חדשים, אך לעיתים מגיעות עם מגבלות שדוחפות למעבר לגרסאות בתשלום.

התאמה אישית: מודלים כמו DeepSeek-R1 הסיני, שזוכה לשבחים על יעילותו, משתמשים בארכיטקטורות חדשניות כדי לספק תגובות מותאמות במשאבים מינימליים. התאמה זו מגבירה את המעורבות, אך גם מעלה שאלות אתיות לגבי מניפולציה.

ניצול בעלויות צולבות: מיקרוסופט מושקעת ב-OpenAI, ובתמורה יכולה לשלב את הבינה המלאכותית של האחרונה בתוך המוצרים של הראשונה ועם המיתוג שלה; מטא דוחפת לוואטסאפ את Llama; בעוד גוגל משלבת את ג’מיני במוצרים כמו ג’ימייל ויוטיוב.

השלכות לעתיד: שותף או מטרד?

הקרב על תשומת הלב מעצב מחדש את היחסים שלנו עם טכנולוגיה. מצד אחד, AI הופך ל"שותף" רב-עוצמה, שמסייע בתכנון, יצירה וקבלת החלטות. מצד שני, השילוב האגרסיבי שלו בכל פלטפורמה מעלה חששות:

אובדן שליטה: כפי שצוין בכתבה של ליאור פוני שפורסמה אצלנו בתחילת השנה, סוכני AI שמתחילים לנהל משימות באופן אוטונומי, כמו תכנון חופשות או ניהול פיננסי, עשויים להפחית את השליטה שלנו על חיינו.

תלות טכנולוגית: הסתמכות על AI לכל משימה, מכתיבת הודעה ועד יצירת תוכן, עלולה להחליש מיומנויות אנושיות כמו יצירתיות וחשיבה ביקורתית.

רגולציה: ה-G7 והאיחוד האירופי כבר החלו לקדם רגולציה על AI גנרטיבי, מתוך חשש מפייק ניוז ומניפולציה. בישראל, לעומת זאת, התעשייה מתמקדת ביישומים על בסיס מודלים זרים, מה שמעלה סיכונים כלכליים וטכנולוגיים.

מונופוליזציה: אבל הסכנה הגדולה ביותר היא ככל הנראה זו שעליה רמז מַרְטוֹן בּארְצַה בסרטון המשולב למעלה, והסיבה לכך שהחברות השונות כל כך נואשות למשוך אותנו להשתמש ב-AI שלהן. בניגוד לווינדוז, אופיס, גוגל או וואטסאפ, בינה מלאכותית אינה אפליקציה לשימוש ספציפי. היא אינה שירות לחיפוש, לכתיבת מסמכים, לניהול משימות או שליחת הודעות. היא הכל יחד. בינה מלאכותית אמתית תוכל להחליף את כל השירותים שאנחנו משתמשים בהם – או לפחות את רובם. לכן, מדובר ב"גביע הקדוש" של עולם הטכנולוגיה. החברה הראשונה שתצליח לצבור מאסה של משתמשים שיראו בבינה המלאכותית שלה מוצר טוב מספיק כדי לנהל את חייהם – תשלוט בעולם, ואנחנו מתכוונים לזה באופן הכי מילולי שאפשר. היא תוכל להציע לנו מה לאכול, באיזה סופר לקנות ואת איזה מוצרים, באיזו דרך לנסוע, איזו מוזיקה לשמוע, מתי לצאת לחופשה ואיפה, עם אילו חברים לשמור על קשר ומאילו להתעלם, איך להתקדם בעבודה ואפילו את סיכויי ההצלחה של אסטרטגיות שונות במלחמות.

מה אפשר לעשות?

כמשתמשים, עלינו להיות מודעים למנגנונים שמבקשים למשוך את תשומת הלב שלנו, ולקבוע גבולות ברורים לשימוש ב-AI, כמו כל דבר אחר. אפשר להימנע מהתקנת אפליקציות AI ש"משתלטות" על הטלפון עם התראות והצעות לפרש עבורנו את מה שמופיע על המסך (תודה, יש לנו עיניים משלנו), לכבות כפתורי AI בתוכנות המאפשרות זאת, לעבור לתוכנות ללא AI כפוי (לינוקס מינט נראית היום מאוד דומה ל-Windows 10 ואפילו עובדת טוב יותר, ו-LibreOffice עובד הרבה יותר מהר מאופיס), לדרוש מהמחוקקים רגולציה מחמירה יותר ועוד. זה אולי לא ימנע מה-AI להגיע לכל פינה, אבל יהיה המפתח לשמירה על מצב שבו אנחנו נשתמש בו, ולא להיפך.