מה יקרה באיראן? אלה התרחישים האפשריים

קשה להאמין שבמשך יותר משנה וחצי דיברנו בישראל על כך שאנחנו נמצאים בעל כורחנו במלחמה מול איראן, ודווקא את ראש הנחש אנחנו מביסים בקצב מהיר בהרבה מאשר את הזרועות הארוכות ששלח אלינו החל מ-7 באוקטובר 2023. כעת, בפעם הראשונה זה שנים, פורחת פה אופטימיות לגבי עתיד ישראל והמזרח התיכון כולו – אבל האם לשם אנחנו אכן מועדים? ביקשנו מגרוק (הבינה המלאכותית הגדולה היחידה שכבר מעודכנת במצב הנוכחי, לאור העובדה שהיא ניזונה מהציוצים ב-X) לתאר לנו את הכיוונים האפשריים שאליהם עשוי להוביל הצומת שבו אנחנו (או, ליתר דיוק, איראן) עומדים כרגע.

1. תגובה צבאית ישירה והסלמה אזורית

למעשה, התרחיש הזה כבר החל מספר שעות לאחר התקיפה הישראלית הראשונה ביום שישי שעבר לפנות בוקר; תגובה צבאית ישירה, תחת הכותרת "הבטחת האמת 3", כללה שיגור מאות טילים בליסטיים וכטב"מים לעבר ישראל, שרובם יורטו, והנזק היה מוגבל יחסית. עם זאת, הדיווחים והמצב בשטח מצביעים על כוונה איראנית להמשיך בתקיפות, ואף להגבירם ככל יכולתה (שהולכת ומידרדרת עם כל יום שעובר).

הסלמה כזו עלולה לכלול:

שימוש בפרוקסי – איראן עשויה להסתמך על בעלי ברית כמו החות'ים בתימן (טוב, הם כבר עמוק בפנים) או מיליציות שיעיות בעיראק ובמדינות אחרות (מישהו אמר חיזבאללה?) כדי להגביר את הלחץ על ישראל וארה"ב;

פגיעה בתשתיות אנרגיה – פגיעה במתקני נפט במפרץ הפרסי או סגירת מיצרי הורמוז (האיום שאכן נזרק היום לחלל האוויר), מהלך שיביא לקפיצה במחירי הנפט העולמיים ולהשלכות כלכליות חמורות. למעשה, איום זה הוא אולי החמור ביותר, מפני שהוא אמור, לפחות בתיאוריה, לגרום דווקא למדינות שלא היו מעורבות בעניין עד כה להפעיל לחץ על ישראל וארה"ב לטובת האיראנים.

תגובה א-סימטרית – איראן עשויה להפעיל מתקפות סייבר נגד תשתיות קריטיות בישראל או במדינות המפרץ, אם כי עד כה לא הפגינה יכולות יותר מדי מתקדמות בתחום, בניגוד לכמה מדינות אחרות.

הסיכון בהסלמה כזו הוא מלחמה אזורית כוללת, שתגרור מעצמות נוספות, כולל רוסיה וסין, התומכות באיראן. עם זאת, לאור הפגיעה במערך ההגנה האווירית שלה, יכולתה של איראן להגיב באופן משמעותי מוגבלת כרגע.

2. שיתוף פעולה עם מעצמות אחרות

הסעיף הזה הוא למעשה הסתעפות-משנה של הסעיף הקודם, וממשיך את שתי הפסקאות הקודמות. איראן עשויה לפנות לרוסיה וסין, שכאמור תומכות בה ומפרסמות מאז 13 ביוני עשרות הודעות גינוי נגד ישראל וארה"ב, כדי לקבל תמיכה צבאית וכלכלית.

רוסיה, שכבר סייעה לאיראן בתוכנית הגרעין בעבר, עשויה לספק מערכות הגנה אווירית מתקדמות כדי לשקם את היכולות שנפגעו, גם אם עד כה נמנעה מלעשות זאת. סין, שתלויה בנפט האיראני, עשויה להציע תמיכה כלכלית בתמורה לשמירה על זרימת האנרגיה – וכאמור, זו אחת המטרות באיום על סגירת מיצרי הורמוז, שדרכם עובר הנפט האיראני לסין.

עם זאת, דווקא כעת, שתי המעצמות עשויות להסס להסתבך במלחמה ישירה עם ארה"ב לאור המעורבות האמריקאית הישירה בתקיפות החל מהבוקר. נזכיר כי רוסיה כבר מסובכת מעל 3 שנים במלחמה באוקראינה, בעוד סין מעדיפה "מלחמות ללא עשן" (כלומר, שימוש במנופי לחץ במקום בכוח צבאי).

3. פרישה מ-NPT ומירוץ גרעיני

ראשי התיבות שבכותרת הם השם הרשמי של האמנה למניעת הפצת נששק גרעיני, ואחד התרחישים המדאיגים ביותר הוא פרישת איראן ממנה, כפי שדווח שהיא שוקלת. אמנם, המדינה כבר מתחה את הגבול כאשר העשירה אורניום לרמה של 60%, הקרובה לדרגה צבאית, אך אם תפרוש ממנה רשמית תוכל לנצל את כמות האורניום המועשר שצברה לייצור מספר פצצות גרעיניות תוך זמן קצר. תקיפה צבאית עלולה, באופן פרדוקסלי, לדחוף את איראן לפיתוח גרעיני מואץ, במיוחד אם ההנהגה תסיק שרק נשק גרעיני יכול להבטיח הרתעה.

תרחיש זה כרוך בסיכונים גבוהים:

פיזור תשתיות – איראן עשויה להסתיר את תוכנית הגרעין שלה באתרים תת-קרקעיים חדשים, מה שיקשה על פיקוח בינלאומי. יש כבר מספר מומחים שסוברים שהאתר שהותקף הלילה בנתנז הוא "מסך עשן" שמסתיר אתר אחר באותו אזור.

בידוד בינלאומי – פרישה מהאמנה עלולה להוביל לסנקציות נוספות ולניתוק מלא של איראן מהקהילה הבינלאומית, תוך החרפת המשבר הכלכלי במדינה.

הסלמה גלובלית – מירוץ גרעיני עלול לעורר תגובות ממדינות כמו ערב הסעודית, שכבר הביעה בשנים האחרונות עניין ביכולות גרעיניות משלה.

4. חזרה לשולחן המו"מ

למרות ההצהרות התקיפות של המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, שכינה את התקיפות "פשע" והבטיח נקמה, ישנם סימנים לכך שאיראן פתוחה לחזרה למו"מ. לפי דיווחים, טהרן העבירה דרך גורמים ערביים מסרים לפיהם היא מוכנה לדון בהסכם גרעיני, בתנאי שארה"ב לא תצטרף לתקיפות נוספות (אם כי אחרי התקיפה הלילה, לא ברור אם ה”הצעות” הללו עדיין בתוקף). שר החוץ האיראני אף טען כי איראן לא עזבה את שולחן המו"מ, מה שמרמז על נכונות לריסון תמורת הקלות כלכליות או הפסקת התקיפות.

הלחץ הכלכלי והצבאי על איראן, במיוחד לאחר פגיעה בתשתיות נפט וגז המהוות מעל 40% מכלכלתה, עשוי לדחוף אותה להסכם. עם זאת, כל הסכם יצטרך להתמודד עם אתגרים משמעותיים:

התנגדות פנימית – משמרות המהפכה, שספגו מכה קשה, עשויות להתנגד לוויתורים, במיוחד לאור הדיווחים על דחיקתן לבטל את ה"פתווה" נגד פיתוח נשק גרעיני.

חוסר אמון – איראן עשויה לדרוש ערבויות בינלאומיות מחייבות, במיוחד לאחר שישראל הפרה את העמימות האסטרטגית שלה ותקפה את איראן ישירות (כזכור, עד לתחילת חיסול בכירי חמאס בשטח איראן, האחרונה הקפידה להעמיד פנים שבינה לבינינו אין שום סכסוך, מלבד כוונה כללית מובנת מאליה להשמיד אותנו בבוא היום).

5. משבר פנימי והחלשת המשטר

התקיפות הישראליות והאמריקאיות, שחיסלו דמויות מפתח כמו מפקד משמרות המהפכה חוסיין סלאמי ורמטכ"ל צבא איראן מוחמד באקרי, יחד עם פגיעה בתשתיות קריטיות, עשויות לערער את יציבות המשטר. למעשה, רבים בעולם, כולל בישראל ובארה"ב, מקווים שלשם המלחמה תוביל. המנהיג העליון עלי ח'אמנאי נותר מבודד מתמיד, והלחץ הכלכלי על אזרחי איראן, שכבר סובלים ממצוקה, עלול להצית מחאות פנימיות.

השלטון האיראני כבר הגביל בימים האחרונים את הגישה לאינטרנט, ככל הנראה בניסיון למנוע מאזרחים להתארגן למחאות, כפי שנעשה בזמן משברים קודמים כמו ב-2019 ו-2022. עם זאת, לא רק הציבור הרחב מסכן את המשטר – חיסול בכירים עלול להוביל לקרע בין משמרות המהפכה לממשלה האזרחית בראשות מסעוד פזשכיאן, שטען כי איראן לא ביקשה מלחמה.

בכל אופן, קיימים כמה וכמה תתי-הסתעפויות שעשויים להוביל בזמן הקרוב להתמוטטות משטר האייתוללות השולט באיראן כבר 46 שנה, אלא אם חמינאי יצליח לגייס תמיכה מספקת ממשמרות המהפכה והעם האיראני בטענה שישראל היא הבעיה המרכזית שלהם, ולא השלטון הקיצוני שלו.