כמו באיראן – איך בעצם נראים החיים שם?

הביטוי "כמו באיראן" הפך לסמל לכל מה שמיושן, אפל, מדכא ומדוכא תחת משטר תיאוקרטי קשוח. אולם, מעבר לתמונה החד-ממדית שמצטריית בדימיון שלנו, המציאות באיראן של 2025 מורכבת בהרבה מכפי שאנחנו נוטים לחשוב. מי שצפה ב"טהרן" של כאן 11 קיבל הצצה לאיראן שנראית קצת אחרת מהתדמית התקשורתית. ביקשנו מקלוד לתאר לנו מה שידוע לנו כיום על החיים באיראן תחת משטר האייתולות ואיך הם נראים עבור אדם אקראי מ-85 מיליון תושבי המדינה המבודדת.

המציאות הרשמית: חוקי שריעה

אין ספק שאיראן היא מדינה תיאוקרטית, עם מגבלות משמעותיות על חירויות האזרח; נשים חייבות לכסות את ראשן בציבור, אלכוהול אסור לחלוטין, והמוסיקה והאמנות כפופות לצנזורה קפדנית. המשטר מטיל מגבלות על גישה לאינטרנט, חוסם את הגישה לאתרים, רשתות חברתיות ובעיקר אפליקציות תקשורת שהוא אינו יכול לשלוט בהן.

משטרה דתית (המכונה בישראל "משמרות הצניעות") אוכפת את חוקי הדת. העונשים על הפרת החוקים יכולים להיות חמורים: קנסות, מאסר, ובמקרים קיצוניים אף עונש מוות. הפגנות פוליטיות מדוכאות באכזריות, כפי שראינו במחאות שהתעוררו במדינה ב-2022-2023 בעקבות הסרטונים הקשים שהראו את הכאתה למוות של מהסא אמיני, שנרצחה על ידי משטרת הדת.

החיים מעבר לכותרות

אולם תמונה זו, אמיתית ככל שתהיה, מספרת רק חלק מהסיפור; במרכזי הערים הגדולות – טהראן, איספהאן, שיראז ועוד – מתנהל אורח חיים שמזכיר במקצת ערים מערביות, אם כי עם כמה הבדלים משמעותיים.

התרבות האיראנית המודרנית ממשיכה לפרוח דרך ערוצים יצירתיים. הקולנוע האיראני זוכה להכרה בינלאומית, עם במאים כמו עבאס קיארוסטמי ואסגר פרהאדי שזכו בפרסים יוקרתיים, כמו דקל הזהב, דב הזהב וגלובוס הזהב. ספרות, שירה ואמנות ויזואלית מוצאות דרכים לביטוי, גם אם הן עושות זאת באופן עדין מאוד בשל מגבלות הצנזורה.

החיים החברתיים מסתגלים למציאות באופנים יצירתיים. מסיבות פרטיות בבתים כוללות מוסיקה מערבית, ריקודים ואף אלכוהול – כל עוד הן נשארות מחוץ לעין הציבורית. נשים איראניות פיתחו אמנות עדינה של "מחאה אופנתית" – חשיפת חלקי שיער, איפור בולט יותר, ובגדים הדוקים רק מעט יותר מכפי שאמור להיות מקובל.

הכלכלה והטכנולוגיה במציאות מורכבת

על אף הסנקציות הבינלאומיות, איראן מתפקדת כמדינה מפותחת יחסית בתחומים רבים. בטהראן ובערים הגדולות פועלים מרכזי קניות מודרניים, רשתות מזון מהיר (גרסאות מקומיות של מקדונלדס וקנטאקי פרייד צ’יקן), ותעשיית טכנולוגיה מתפתחת.

האיראנים מצאו דרכים יצירתיות לעקוף את הגבלות האינטרנט. צעירים רבים משתמשים ב-VPN כדי לגשת לפייסבוק, אינסטגרם ויוטיוב החסומות במדינה. התרבות הדיגיטלית פורחת בטלגרם ובאפליקציות מקומיות, וערוצי יוטיוב איראניים מציגים תוכן שנע בין הומור לביקורת חברתית עדינה.

הפערים הדוריים והגיאוגרפיים

המציאות באיראן משתנה דרמטית בהתאם לגיל ולמיקום: בקרב הדור הצעיר – מעל 60% מהאוכלוסייה במדינה מתחת לגיל 35 – יש תמיכה רחבה בשינוי חברתי ופוליטי. הם גדלו עם אינטרנט, חשופים לתרבות עולמית, ומתוסכלים מהמגבלות שנכפות עליהם.

במקביל, קיים פער משמעותי בין המרכזים העירוניים לכפרים ולערים הקטנות. באזורים מסורתיים יותר, התמיכה במשטר גבוהה יותר, והקוד הדתי נשמר ברמה גבוהה, מתוך הכרח חברתי ולא רק חוקי.

נשים באיראן: מחאה יומיומית

מצבן של נשים באיראן הוא אולי הדוגמה הטובה ביותר למורכבות המקומית. מצד אחד, הן נתונות לחוקים מגבילים ביותר – חובת כיסוי ראש, מגבלות על השתתפות באירועי ספורט, ואיסור על שירת סולו בפני קהל מעורב.

מצד שני, נשים איראניות מהוות מעל 60% מהסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה, עובדות במקצועות ליברליים, ומנהלות עסקים. הן מצאו דרכים לביטוי עצמי דרך אמנות, ספרות ופעילות חברתית. התנגדותן לחוקי הלבוש הפכה לסמל של מחאה יומיומית – מהליכה עם חיג'אב רופף ועד חשיפת שיער בציבור.

בין סנקציות להישרדות

הסנקציות הבינלאומיות משפיעות קשות על הכלכלה האיראנית, אבל האזרחים מגלים כושר הסתגלות רב. שוק שחור פעיל מספק מוצרים מערביים, מטבעות קריפטוגרפיים משמשים לעקיפת מגבלות בנקאיות, ועסקים מקומיים מייצרים תחליפים מקומיים למותגים בינלאומיים.

בקרב המעמד הבינוני והגבוה בערים הגדולות, רמת החיים יכולה להיות גבוהה יחסית. מסעדות איכותיות (ללא אלכוהול), בתי קפה מודרניים, וחיי תרבות פעילים הם חלק מהמציאות העירונית.

בין תקווה לייאוש

החיים באיראן מלאים סתירות. מצד אחד, משטר של דיכוי, שמגביל חירויות בסיסיות ועוצר כל מחאה באמצעים מאוד לא עדינים. מצד שני, עם צעיר, משכיל ויצירתי שמוצא דרכים לחיות, ליצור ואף להתנגד בקטנה.

האיראנים הממוצעים אינם שונים כל כך מאזרחים במקומות אחרים – הם רוצים עבודה טובה, חינוך לילדיהם, ואפשרות לבטא את עצמם. הם מתמודדים עם המגבלות באמצעות יצירתיות, הומור, ואסטרטגיות הישרדות מתוחכמות. לא לחינם נוהג רה"ב נתניהו להוציא אחת לתקופה סרטון בו הוא פונה לציבור האיראני ומדגיש שישראל תשמח לחדש איתו את הקשר, ששיגשג בתקופת השאה (עד 1979), אם רק יוחלף השלטון במדינה.