הטכנולוגיה מכניסה אתכם לחרדות. כך תתמודדו איתן

הזמינות של המידע לכולנו ב-30 השנים האחרונות הביאה אמנם למהפכה ביכולת שלנו לדעת כמעט כל דבר, אבל היא הביאה איתה אתגרים חדשים לבריאות הנפש; מבול המידע, שחלקו לא בדיוק חיובי ונעים לעין, הצורך בזמינות מתמדת והשוואות חסרות קשר עם המציאות לאחרים באמצעות הרשתות החברתיות יוצרים רמות חרדה שלא היו קיימות בעבר. הבנת גורמי הסיכון לבריאות הנפש ופיתוח אסטרטגיות התמודדות הפכו לחיוניים לשמירה על רווחה אישית.

גורמי הסיכון

אחד הגורמים המרכזיים לחרדה המודרנית הוא עומס המידע; המוח האנושי התפתח להתמודד עם כמויות מידע מוגבלות, אך כיום אנו חשופים למידע רב פי כמה מכפי שהמוח שלנו מסוגל לעבד ביעילות. מצד אחד, זה אומר שאנחנו יודעים יותר מכפי שידעו אנשים אי פעם, אבל מצד שני זה יוצר תחושת לחץ ובלבול מתמדת, ולעיתים חוסר אונים, בשל כמות המידע שאנחנו נחשפים אליו וחוסר יכולת לשלוף את המידע הנכון בזמן הנכון.

הרשתות החברתיות מגבירות חרדה באמצעות השוואה מתמדת לאחרים. רוב האנשים משתפים בהן את הרגעים הטובים והמוצלחים ביותר שלהם, בדרך כלל כאלה שלקח כמה וכמה ניסיונות לצלם בלי לכלול בתמונה שום רמז לחיים המורכבים שמסביב, מה שיוצר אשליה שחייהם מושלמים. תופעת ה-FOMO (Fear Of Missing Out) מובילה לתחושה שתמיד יש משהו טוב יותר שקורה במקום אחר.

הזמינות המתמדת שאנחנו מצופים לה בשל ההחזקה של מכשירי תקשורת ניידים וחכמים בכיס מתישה את המערכת העצבית. העובדה שכל אחד – מהחברים מהתיכון ועד הבוס – יכול להשיג אותנו בכל רגע נתון בוואטסאפ, מיילים ושיחות, ומצד שני היכולת שלנו לקרוא באמצע סרט על אירוע שהתרחש בקצה האחר של העולם, יוצרות מצב של ערנות מתמדת, שמונע מהמוח להירגע ולהתאושש. מצב זה מוביל לעייפות מנטלית וחרדה כרונית.

בהמשך לסעיף הקודם, צריכה בלתי פוסקת של חדשות, במיוחד בתקופות משבר כמו המלחמה הנוכחית שאנחנו נתונים בה כבר יותר משנה וחצי, מגבירות תחושת חוסר ביטחון. המוח האנושי נוטה להתמקד בסכנות פוטנציאליות, ואשליית הזמינות גורמת לנו להעריך יתר על המידה את הסבירות לאירועים נדירים ומפחידים שאנו רואים בחדשות.

דרכי התמודדות

קודם כל, כדאי ליצור גבולות דיגיטליים ברורים; הגדרת שעות ספציפיות ללא מסכים (למשל, חצי שעה אחרי התעוררות בבוקר וחצי שעה לפני השינה בערב, לצד זמן ארוחות משפחתיות), כיבוי התראות לא חיוניות ויצירת חללים פיזיים ללא טכנולוגיה (חדר השינה הוא התחלה טובה) יכולים להפחית משמעותית את רמות הלחץ.

תרגול מיינדפולנס ומדיטציה מוכחים כיעילים במיוחד בעידן הדיגיטלי. טכניקות אלו מלמדות את המוח להתמקד ברגע הנוכחי, ולא להיסחף למחשבות על העבר או העתיד. אפליקציות כמו Headspace ו-Calm הופכות תרגולים מונחים כאלה לנגישים וזמינים לכולם.

ארגון המידע והמשימות יכול להפחית תחושת עומס. שימוש בטכניקות כמו Getting Things Done של דיוויד אלן (המבוססת על הפיכת כל פעולה ל"מטלה" והגדרת מגבלת זמן ו”קריטריונים להצלחה” בה, שאחרי המוקדם מביניהם עוברים ל"משימה" הבאה) או שיטת Pomodoro (שמבוססת על מחזורי ריכוז של 25 דקות למשימה ספציפית, הפסקה וחזרה למשימה או מעבר למשימה הבאה) יכולות להחזיר תחושת שליטה ופרודוקטיביות.

פעילות גופנית סדירה היא אחת ה"תרופות" הטבעיות החזקות ביותר לחרדה. תרגול מוביל לשחרור אנדורפינים טבעיים, ומפחית את רמות הקורטיזול והאדרנלין (הורמוני הלחץ והאופוריה).

יצירת קשרים חברתיים אמיתיים ומשמעותיים, מחוץ למסכים, חיונית לבריאות הנפש. פגישות פנים-אל-פנים, שיחות טלפון ופעילויות משותפות יוצרות תחושת שייכות שרשתות חברתיות לא ממש מצליחות להחליף.

הכרה בכך שחרדה היא תגובה טבעית למציאות חדשה יכולה להפחית מהרגשת האשמה שאולי חלקנו חשים, ולעודד חיפוש אחר עזרה מקצועית אם השיטות שהוזכרו לעיל לא מצליחות להרגיע אותה.

הכתבה נכתבה בעזרת קלוד.