מאז אפריל 2023, שיגרה SpaceX את טיל ה-Starship שלה תשע פעמים, אך כל השיגורים הסתיימו בפיצוצים – גם הניסוי האחרון, שנערך לפנות בוקר. סדרת הכישלונות מתחילה להזכיר את הניסויים הרבים שלקח לחברה בעשור הקודם לשגר טיל רגיל – אך היינו חושבים שהיא למדה מהניסיון, ומסוגלת לייצר טיל שלכל הפחות מסוגל להגיע ליעדו בלי להתפוצץ, גם אם הנחיתה לא תמיד תעבור בשלום. ביקשנו מגרוק – הבינה המלאכותית של אילון מאסק – לתרץ לנו את הכישלון של חברת האחות שלה.
המורכבות של סטארשיפ: טיל שאין כמוהו
סטארשיפ הוא הטיל הגדול והמורכב ביותר שפותח אי פעם – גובהו 123 מטרים והוא כולל 33 מנועי Raptor בשלב הראשון (כלומר, החלק התחתי של הטיל, שנפרד מהיתר לאחר השיגור). בניגוד ל-Falcon 9, שהוא טיל קטן יותר עם תשעה מנועים שמיועד להגיע לגבול החלל, סטארשיפ נועד להיות מערכת חללית רב-שימושית, שמסוגלת לשאת מטענים כבדים עד לירח ולמאדים, ולהנחית את שני שלביה לשימוש חוזר. המורכבות הזו מגבירה את הסיכונים:
מספר מנועים חסר תקדים: 33 מנועי ה-Raptor בשלב הראשון דורשים תיאום מושלם, אספקת דלק יציבה, בידוד מלא ומערכות בקרה מתקדמות. כשלים חוזרים, כמו אלה שתועדו בשיגורים 7 ו-8 (ינואר ומרץ 2025), הראו שחלק מהמנועים כבו באופן בלתי צפוי או לא התניעו כלל, מה שהוביל לאובדן שליטה.
עיצוב חדשני: סטארשיפ כולל חידושים כמו מגן חום מתקדם, דשים קדמיים קטנים יותר בגרסת Block 2 (זו ששוגרה בשלושת הניסויים האחרונים), ומערכת "תפיסה" של השלב הראשון על ידי זרועות מכניות ("צ’ופסטיקס"). כל אחד מהרכיבים הללו נמצא בשלבי פיתוח, והשילוב שלהם יוצר נקודות תורפה רבות. לדוגמה, בשיגור 2 (נובמבר 2023), דליפת דלק הובילה לתקלה שהפעילה את מנגנון ההשמדה העצמית של הטיל.
תנאי קיצון: סטארשיפ נועד לעמוד בתנאים קיצוניים, כמו כניסה מחדש לאטמוספירה במהירות גבוהה. כשלים בשיגורים 7, 8 ו-9 הראו שדליפות דלק ותגובות הרמוניות (ויברציות) גרמו לאובדן שליטה, מה שמעיד על אתגרים בהתמודדות עם לחצים תרמיים ומכניים.
גישת הפיתוח של SpaceX: "לשגר, לשבור, לתקן"
SpaceX מאמצת גישה של "פיתוח איטרטיבי", שבה ניסויים נעשים במהירות, לעיתים על חשבון כשלים מפוארים (שבאמת מרשים לצפות בהם בסרטונים). בניגוד ל-NASA, שמשקיעה שנים בתכנון מפורט לפני שיגור ראשוני (כמו בטיל השיגור החדש שלה, Space Launch System, שעלות פיתוחו הגיעה ל-24 מיליארד דולר), SpaceX מעדיפה לבנות אבטיפוס "מספיק טוב" ולשגר אותו כדי לאסוף נתונים. גישה זו הוכיחה את עצמה עם Falcon 9, אך עם סטארשיפ היא מתמודדת עם אתגרים חדשים:
לחץ זמן: SpaceX נמצאת תחת לחץ להוכיח את יעילותו של סטארשיפ כחלק מחוזים עם NASA עבור תוכנית Artemis (ההנחתה הבאה של אסטרונאוטים על הירח), וכן כחלק מחזונו של מאסק למשימות למאדים. הלחץ הוביל ללוחות זמנים צפופים, כאשר שיגורים 6, 7 ו-8 התקיימו פחות מחודשיים אחרי קודמיהם, למרות כשלים דומים.
כשלים חוזרים: הכשלים בשיגורים 7, 8 ו-9 הראו דפוסים דומים, כמו דליפות דלק ואובדן שליטה בשלב העליון. זה מעלה חששות ש-SpaceX לא מספיקה לטפל בבעיות היסודיות בין שיגור לשיגור.
תרבות סיכונים: SpaceX ידועה בתרבות של "כישלון מוצלח", שבה פיצוצים נתפסים כחלק מתהליך הלמידה (והיא אף מסרבת בעקביות להגיד מילים כמו “הטיל הושמד”, “פיצוץ” וכו’). עם זאת, ייתכן שגישה זו הופכת לפחות חסכונית כאשר הכשלים נמשכים בשלבי פיתוח מאוחרים.
השוואה לניסיון הקודם של SpaceX
הצלחת Falcon 9, הטיל המקורי של SpaceX ששוגר מעל 400 פעמים עם שיעור הצלחה של כ-97%, מעלה את השאלה מדוע סטארשיפ מתקשה כל כך להמריא. מספר גורמים מבדילים בין השניים:
בשלות טכנולוגית: ה-Falcon 9 התבסס על טכנולוגיות מוכרות יותר, כמו מנועי Merlin, והיה פשוט יותר בתכנון. סטארשיפ, לעומת זאת, משלב טכנולוגיות חדשות שטרם הוכחו בטיסות מבצעיות.
מטרות שאפתניות: בעוד ש-Falcon 9 נועד לשאת לוויינים וצוותים לגבול החלל, סטארשיפ תוכנן למשימות בין-כוכביות, מה שדורש רמה חדשה של אמינות ועמידות.
משאבי אנוש: SpaceX מעבירה מהנדסים מפרויקטים ותיקים כמו Falcon 9 לסטארשיפ, מה שעשוי להוביל למחסור במומחיות בתחומים מסוימים. כשלים חוזרים ב-Falcon 9 לאחרונה, כמו נחיתת מאיץ שנפל בפולין, מרמזים על מחירים שגובה העברת כוח האדם לפרויקט החדש יותר.
השפעות חיצוניות ורגולציה
הכשלים של סטארשיפ משכו תשומת לב מצד הרשות הפדרלית לתעופה (FAA), שפתחה בחקירות לאחר כל שיגור כושל. לאחר השיגורים בינואר ומרץ 2025, ה-FAA הרחיבה את אזורי הסיכון והטילה הגבלות על טיסות מסחריות באזורים כמו פלורידה ואיי בהאמה, בשל חששות מפני חלקי טילים נופלים. חקירות אלה מאטות את קצב השיגורים, ומגבילות את יכולתה של SpaceX ליישם תיקונים מהירים.
בנוסף, הלחץ הציבורי והתקשורתי גובר. בעוד ש-SpaceX זוכה לחסינות מסוימת בשל מעמדה כחברה פרטית, הכשלים החוזרים מעוררים ביקורת על גישתה ה"מהירה מדי". כפי שציין אתר Arstechnica, ייתכן ש-SpaceX הגיעה ל"מגבלת המהירות" של פיתוח החלל המסחרי, כאשר המהירות באה על חשבון תשומת לב לפרטים.
לקחים לעתיד
למרות הכשלים, SpaceX הוכיחה בעבר שהיא מסוגלת להתגבר על אתגרים; טיל הפאלקון נכשל בשלושת השיגורים הראשונים שלו ב-2008, אך השיגור הרביעי הצליח והוביל להצלחת Falcon 9. עם זאת, סטארשיפ מציג אתגר גדול יותר, והמשך הכשלים מעלה שאלות לגבי היתכנות התוכנית בטווח הקצר. בין ההמלצות המרכזיות של מומחים:
האטה בקצב: SpaceX עשויה להרוויח מהאטה זמנית כדי לטפל בבעיות יסודיות, כמו דליפות דלק ותגובות הרמוניות.
בדיקות קרקע מעמיקות יותר: שיפור הבדיקות לפני שיגור עשוי למנוע כשלים כמו אלה שנראו בשלב העליון.
שיתוף פעולה עם NASA: עבודה הדוקה יותר עם NASA עשויה לסייע ביישום סטנדרטים מחמירים יותר, במיוחד עבור משימות Artemis.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו