אם תחפשו באינטרנט גרסה כלשהי לשאלה כמה זמן לוקח לחזור לריכוז במשימה מסוימת לאחר שהופרעה, התשובה שתיתקלו בה אלפי פעמים היא 23 דקות ו-15 שניות בממוצע, כאשר הטווח נע עד 25.5 דקות. אבל איך יודעים בכלל דבר כזה? לאחר שנתקלנו במקרה באקסיומה הזו, ניסינו לברר – והתוצאות, לאחר עשרות חיפושים, מעבר על מאות מאמרים "מדעיים" (עוד מעט נסביר למה המילה האחרונה במרכאות) וקצת עזרה מקלוד, היא שמדובר בהמצאה של מדענית חובבת תשומת לב.
נתחיל ממי שגילינו במהלך המחקר שכבר ביצע עבודה דומה לפנינו: יארוֹ פיץ הוא מפתח תוכנה מגרמניה שמצא את עצמו מתמודד אם השאלה הזו לפני כשנה וחצי. גם הוא ניסה למצוא מקור מדעי לטענה – אבל מצא שכל מקום ברשת שבו הטענה מיוחסת, היא מיוחסת למחקר מ-2004 בשם "The Cost of Interrupted Work: More Speed and Stress" מאת גלוריה מארק ואחרים – שלמרבה הפלא הנתון הזה פשוט לא קיים בו.
למעשה, הוא אף כולל ממצא מנוגד מעט לטענה הזו: משתתפים שחוו הפרעות השלימו את המשימות המקוריות בזמן קצר יותר (כ-20.5 דקות) בהשוואה לאלה שעבדו ללא הפרעות (כ-22.8 דקות). עם זאת, המשתתפים שחוו הפרעות דיווחו על רמות גבוהות יותר של לחץ.
לאחר האכזבה הזו, ניסה פיץ למצוא מאמרים מדעיים אחרים בתחום. הוא מצא שני מחקרים של מיקרוסופט – אחד שלפיו אדם ממוצע מתמרן בין כ-50 משימות בשבוע, אך אין בו נתונים על זמן ההתאוששות, ואחר שמציין כי נדרשות 11-16 דקות לטפל בהפרעה ולחזור למשימה המקורית, אך לא מפרט את זמן ההתאוששות המנטלית; מחקר מ-2004 שבו נטען כי החוקרים אספו מידע לגבי כמות הזמן הנדרשת כדי לחזור לריכוז במשימה שהופרעה – אך מתחמקים מלנקוב במספר הזה; ומחקר אחר של מארק עצמה מ-2005, שבדק את הסיכוי שעובדים יחזרו למשימה שהופרעה עוד באותו יום, אך לא בדק כלל את רמת הריכוז שלהם.
מהיכן, אם כן, מגיע המספר המיוחס בטעות למחקר של מארק? למרבה הפלא, הפייק ניוז הופץ על ידי לא אחרת ממארק עצמה; לפי בדיקה שלנו, ב-2015 פרסמה אותה מארק מחקר עם שלושה חוקרים ממיקרוסופט, שבו היא "ציטטה" את המחקר של עצמה שהוזכר בתחילת הכתבה, וטענה כי במחקר ההוא היא ושותפיה מצאו שלוקח "בסביבות 23 דקות" לחזור למשימה שהופרעה.
כזכור, הנתון הזה לא מופיע במחקר המדובר – אבל למארק זה לא הפריע; מאז 2015 היא העניקה עשרות ראיונות לתקשורת ואף הוציאה ספרים, שבכולם היא חוזרת על הטענה הלא-מחקרית שלפיה לוקח 23:15 דקות לחזור לריכוז במטלה שהופרעה. בנוסף למחקרים, היא הוציאה מאמרים רבים שאינם מחקריים, ורובם עוסקים בשימוש בפלטפורמות טכנולוגיות בעבודה, כחלק מעבודתה כמרצה לאינפורמטיקה בבית הספר למדעי המחשב והמידע על שם דולנד בְּרֶן באוניברסיטת קליפורניה באירוויין.
מה ניתן ללמוד מכל זה? ראשית, זוהי תזכורת חשובה להיות ביקורתיים כלפי "עובדות מדעיות" המוצגות בתקשורת ובספרים. מה שנראה כמו נתון מדויק ומדעי עשוי להיות פישוט, או אפילו עיוות, של המחקר המקורי.
שנית, אף שהפרעות אכן משפיעות על העבודה שלנו, ההשפעה מורכבת יותר מסתם "זמן התאוששות". המחקר האמיתי מראה שהפרעות עשויות להשפיע על היעילות, על הלחץ ועל איכות העבודה באופנים שונים, בהתאם לסוג המשימה, עיתוי ההפרעה, והאדם עצמו.
