האתיקה של ביוהאקינג – האם הייתם "משדרגים" את גופכם?

אחת ההתפתחויות הטכנולוגיות שהחלו לזלוג מספרי וסרטי המדע הבדיוני אל המציאות בעשור הקודם היא האפשרות לשדרג את הגוף והתודעה האנושית. אך היא מעוררת שאלות אתיות מורכבות. תנועת הביוהאקינג, המשלבת טכנולוגיה וביולוגיה במטרה לשפר יכולות אנושיות, פורצת גבולות בהגדרה של זהות אנושית, שוויון חברתי, ואוטונומיה גופנית.

בליבת הדיון עומדת השאלה הפילוסופית: האם שיפור יכולות מעבר למגבלות הטבעיות שהתפתחו באופן אבולוציוני פוגע במהות האנושיות? הפילוסוף היהודי מייקל סנדל טוען כי שאיפה לשלמות ושליטה מוחלטת דרך שיפורים טכנולוגיים מאיימת על תפיסת האנושיות כברית של קבלת חוסר שלמות (שמובילה לתלות חברתית, שהיא עיקר תפישת עולמו). מנגד, הטרנסהומניסט ניק בּוֹסטרום רואה בשיפור אנושי המשך טבעי של התפתחות האנושות והרחבת הפוטנציאל האנושי.

הנגישות הלא שוויונית מעלה חששות מפני העמקת פערים חברתיים. טכנולוגיות כמו עריכת גנים (CRISPR-Cas9), שתלים קוגניטיביים, ותרופות משפרות ביצועים עלולות להיות זמינות רק לבעלי אמצעים, יוצרות אפשרות למעמד "סופר-אנושי" מול אלו שידם אינה משגת. הביואתיקאית רות מאקְלין מהקולג’ לרפואה על שם אלברט איינשטיין בניו-יורק מזהירה מפני חברה המחולקת לפי יכולות ביולוגיות מולדות או רכושות.

סוגיית האוטונומיה הגופנית מציבה דילמה נוספת; עד כמה יש לאדם זכות לשנות את גופו באופן רדיקלי? ארגוני ביוהאקרים טוענים לזכות מוחלטת ל"ריבונות גופנית", אך רגולטורים מצביעים על סיכונים בריאותיים וחברתיים הדורשים פיקוח. ניסויים עצמיים, כגון הזרקת מגנטים תת-עוריים או שתלי RFID (למשל, כדי “להעביר כרטיס” בעבודה או לפתוח מנעול חכם בלי צורך לשלוף כרטיס או טלפון), מתרחשים לעתים קרובות מחוץ למסגרת רפואית מפוקחת.

סוגיה מכרעת נוגעת לגבול בין ריפוי לשיפור. בעוד שקיימת הסכמה רחבה לגבי לגיטימיות של טכנולוגיות המרפאות מחלות, השימוש באותן טכנולוגיות לשיפור יכולות מעבר לנורמה אנושית מעורר מחלוקת. האם עריכה גנטית להסרת מוטציה הגורמת למחלה שונה מוסרית מעריכה גנטית להגברת אינטליגנציה?

מורכבות נוספת היא השאלה של זהות אישית: כאשר אדם משלב טכנולוגיה בגופו באופן שמשנה את חוויותיו ויכולותיו הקוגניטיביות, האם הוא נשאר אותו אדם? מחקרים בתחום הפילוסופיה של התודעה מנסים למצוא תשובה לשאלה באיזו נקודה שיפורים טכנולוגיים משנים את הזהות שלנו.

הלחץ החברתי עלול לכפות "שיפור" גם על מי שאינו מעוניין בכך. בחברה שבה שיפורים קוגניטיביים הופכים לנורמה במקומות עבודה תחרותיים, אנשים עלולים לחוש לחץ לאמץ טכנולוגיות אלו גם אם הם מסתייגים מהן. דוגמה לכך היא השימוש ההולך וגובר בתרופות נוירולוגיות לשיפור ריכוז בקמפוסים אקדמיים.

הדיון האתי סביב ביוהאקינג ושיפור אנושי מחייב איזון עדין בין חדשנות לזהירות, בין ריבונות אישית לאחריות חברתית. בעוד שחזון עתידי לשיפור יכולותינו באמצעים טכנולוגיים מבטיח הקלה מסבל והרחבת פוטנציאל אנושי, הוא מחייב אותנו לבחון מחדש מה המשמעות של להיות אנושי בעידן שבו הגבול בין אדם למכונה הופך מטושטש יותר ויותר.

הכתבה נכתבה בסיוע קלוד.