לא סטיב ג’ובס: מי באמת המציא את האייפון?

ספרות המדע הבדיוני נתפסת לעתים קרובות כמדיום בידורי, אך לפחות מאז ימי ז’ול ורן, במחצית השנייה של המאה ה-19, היא היוותה גם זירה מרתקת של הצגת חֲזוֹנוֹת לעתיד, שהשפיעה באופן עמוק על התפתחות הטכנולוגיה המודרנית. ההיסטוריה מלמדת שרעיונות שנראו דמיוניים לחלוטין בין דפי ספרים וסרטים, הפכו במרוצת השנים לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו.

ארתור סי. קלארק, אחד מגדולי סופרי המדע הבדיוני, חזרה כבר בשנות ה-40 של המאה שעברה, והציג זאת ב-BBC ב1964, רשת תקשורת גלובלית מבוססת לוויינים, המחברת בין אנשים ברחבי העולם ומאפשרת העברת מידע מיידית – חזון מדויק להפליא של האינטרנט המודרני ושירות הלוויינים של אילון מאסק, Starlink, עשורים לפני התפתחותם. באופן דומה, רוברט היינליין, בספרו "דלת לקיץ" (1957), תיאר מכשירים ניידים המאפשרים תקשורת אישית ומיידית, שקשה שלא לזהות בהם את הטלפונים החכמים של ימינו.

תחום הרפואה זכה אף הוא לחיזוי מרשים בספרות המדע הבדיוני. הסורק הרפואי הידני המופיע בסדרת "מסע בין כוכבים" משנות ה-60, המאפשר אבחון מהיר ולא פולשני, מקביל באופן מפתיע למכשירי אולטרסאונד ניידים ולסורקי MRI מתקדמים שפותחו בעשורים שלאחר מכן. סיפוריו של אייזק אסימוב על רובוטים המסייעים לבני אדם שימשו השראה ישירה למפתחי הרובוטיקה הרפואית המודרנית.

מעניין במיוחד הוא המקרה של המציאות המדומה, שתוארה בפירוט מרשים בספרו של ויליאם גיבסון "נוירומנסר" (1984), שטבע את המונח "סייברספייס" והציג עולם וירטואלי שבו אנשים יכולים לשקוע באופן מלא. כיום, טכנולוגיות VR (מציאות מדומה) ו-AR (מציאות רבודה) הופכות בהדרגה לחלק אינטגרלי מתחומי הבידור, החינוך והתעשייה.

מה מסביר את היכולת המופלאה הזו של סופרי מדע בדיוני לחזות טכנולוגיות עתידיות? מחקרים בתחום מצביעים על מספר גורמים:

ראשית, רבים מהסופרים המובילים בז'אנר הם בעלי רקע מדעי או טכנולוגי משמעותי, המאפשר להם לחזות התפתחויות על בסיס הבנתם את המגמות הקיימות.

שנית, הספרות מהווה מרחב לניסויים מחשבתיים בלתי מוגבלים, המאפשרים לבחון רעיונות חדשניים ללא המגבלות של הטכנולוגיה הנוכחית.

יתרה מכך, קיים קשר הדוק ומתועד בין קהילת המדע הבדיוני לבין עולם המחקר והפיתוח הטכנולוגי; מהנדסים ומדענים רבים מציינים את הספרות הזו כמקור השראה ישיר לעבודתם. ג'ף בזוס, מייסד אמזון, הזכיר פעמים רבות כיצד סיפורי המדע הבדיוני השפיעו על חזונו העסקי, ואילון מאסק מתייחס באופן קבוע לסיפורים כמו "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" כמקורות השראה למיזמיו השאפתניים.

אולם, חשוב להדגיש שלא כל חיזוי מדע בדיוני הופך למציאות; למרות החיזוי המדויק של טלפונים חכמים ומחשבים אישיים, מכוניות מעופפות ומושבות מאוישות על מאדים – שתוארו באינספור יצירות מדע בדיוני משנות ה-50 וה-60 – עדיין רחוקות ממימוש מלא (מה שלא אומר שלא תקרינה בסופו של דבר). זאת ועוד, לעיתים הטכנולוגיה המתפתחת במציאות שונה באופן מהותי מזו שדמיינו הסופרים, גם אם העיקרון הבסיסי דומה.

התפקיד של ספרות המדע הבדיוני אינו מסתכם רק בחיזוי טכנולוגיות עתידיות, אלא גם בעיצוב השיח הציבורי לגבי ההשלכות החברתיות והאתיות שלהן. יצירות כמו "1984" של ג'ורג' אורוול (שיצאה לאור ב-1949) ו"עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי הציגו אזהרות נוקבות מפני שימוש לרעה בטכנולוגיה, והשפיעו באופן עמוק על הדיון הציבורי בנושאי פרטיות, מעקב והנדסה גנטית. כיום, אחד ממובילי השיח הציבורי בנוגע לאתיקה בעולם הטכנולוגי הוא סופר המד"ב קורי דוקטורוב.

לסיכום, הקשר בין ספרות המדע הבדיוני לבין התפתחות טכנולוגית הוא דו-כיווני ומורכב. בעוד שהספרות מציעה חזון וכיווני חשיבה חדשניים, היא גם משקפת את החרדות והתקוות החברתיות של תקופתה. הדיאלוג המתמשך בין דמיון למציאות מזין את החדשנות הטכנולוגית, ובו-בזמן עוזר לנו להבין טוב יותר את ההשלכות של השינויים הטכנולוגיים על חיינו וחברתנו.

הכתבה נכתבה בעזרת קלוד.