לא רק חוצפה: מילים בלתי ניתנות לתרגום שחושפות איך תרבויות שונות רואות את העולם

השפה מעצבת את האופן שבו אנו תופסים את המציאות, ולפעמים תרבות מפתחת מושגים כה ספציפיים, ששפות אחרות פשוט אינן מסוגלות להמיר אותם במילה אחת. מילים "בלתי ניתנות לתרגום" אלו מציעות הצצה מרתקת לתפיסות עולם שונות וערכים תרבותיים. כל ישראלי מכיר את ה"חוצפה", שכבר חלחלה לעשרות שפות ברחבי העולם. הנה כמה דוגמאות אחרות למלים כאלו:

המילה הגרמנית"שאדנפרוידה" (Schadenfreude)מתארת את ההנאה הנובעת מאסונו של אדם אחר. נכון שבעברית יש לנו מונח מקביל – שמחה לאיד – איך באנגלית, למשל, נאלצו פשוט לאמץ את המילה הגרמנית ולשבור שיניים ומקלדות תוך כדי השימוש בה. המונח הזה חושף משהו בפסיכולוגיה האנושית שתרבויות רבות מכירות, אך מעטות נתנו לו שם כה מדויק.

המושג היפני"צְנְדוֹקוּ" (積ん読)מכנה את ההרגל של קניית ספרים והנחתם בערמה בלי לקרוא בהם – משהוא כמו הפילוסופיה שמאחורי המשפט ה’גששי’ הזכור “קניתיו, אך טרם הספיקותי לעיין בו”. המונח לוכד צורה ספציפית של שאיפה ודחיינות שחובבי ספרים בכל העולם יזהו, אך רוב השפות דורשות משפט שלם כדי לבטא אותו.

הפינית מציעה את"קַלְסַריקֶנית" (Kalsarikännit), שפירושה שהייה בבית, לבד, בתחתונים, בלי כוונה לצאת החוצה. המונח הנפלא והספציפי באופן מוזר משקף את הנוחות של הפינים עם בדידות ואת הגישה הפרגמטית שלהם להרפיה.

בפורטוגזית,"סַאוּדַאדֶה" (Saudade)מבטאת כמיהה עמוקה או נוסטלגיה מלנכולית למשהו או מישהו שאולי לעולם לא יחזור – רגש כה מרכזי בתרבות הפורטוגזית שעיצב את המוזיקה, הספרות והזהות הלאומית שלהם (ואפילוייצג אותם באירוויזיון 2022).

בדומה לכך, ה"טוֹסְקַה" (או "טוֹסְקוּ" - Тоску)הרוסית מתארת כאב עמוק של הנשמה, כמיהה ללא דבר להתגעגע אליו, וחושפת כיצד הספרות והתרבות הרוסית פיתחו אוצר מילים למצבים קיומיים עמוקים.

שפת היאגאן מטיירה דל פואגו מכילה אולי את המילה הבלתי ניתנת לתרגום הספציפית ביותר, שאפילו הוכתרה בספר השיאים של גינס כמילה המתמצתת את הרעיון הכי ארוך להסבר:"מַאמיהְלַאפּינַאטַאפַּאי" (Mamihlapinatapai)– המבט חסר המילים אך משמעותי בין שני אנשים, שכל אחד מהם רוצה משהו אך מהסס ליזום. למרות שהיא משפה שכמעט נכחדה, המילה הזו מהדהדת באופן אוניברסלי.

הנורווגית נותנת לנו"פוֹרֶלְסְקֶט" (Forelsket), התחושה האופורית בתחילת ההתאהבות – עדיין לא אהבה, אלא הציפייה המשכרת לקראתה. הבחנה זו מגלה כיצד תרבויות סקנדינביות לעיתים קרובות מנתחות מצבים רגשיים בדייקנות.

דוברי ערבית משתמשים ב"יוּקְבּירוּני" (يقبرني), שמתורגם מילולית ל"שתקבור אותי", המביע את התקווה שאדם ימות לפני אהובו, כי לחיות בלעדיהם יהיה כואב מדי – הכרה מרגשת בעומק האהבה.

ה"וַאלְדְאַיינְזַמְקַייט" (Waldeinsamkeit)הגרמני לוכד את תחושת הבדידות והחיבור לטבע כשנמצאים לבד ביער – מושג המשקף את היחס התרבותי של גרמניה ליערות ואת ההתחדשות הנמצאת בטבע.

המילה האיטלקית"קוּלַאצ'ינוֹ" (Culaccino)– הסימן שנשאר על שולחן מכוס קרה (אם כי אותה מילה מתארת גם דברים פחות מוזרים, כמו הסוף של כיכר לחם או נקניק) – מזכירה לנו כיצד תרבויות מסוימות שמות לב לפרטים קטנים שאחרים עשויים להתעלם מהם.

דוגמה ידועה יחסית, שכבר עסקנו בה לאחרונה, היא המילה השוודית"לאגום" (Lagom)– מושג שפירושו "בדיוק בכמות הנכונה", המשקף את הערך התרבותי של מתינות ואיזון. לא יותר מדי, לא פחות מדי – פשוט לאגום.

אבני חן לשוניות אלו מזכירות לנו שגם אם אנחנו מתקשים למצוא מילה לתיאור עובדת חיים מסוימת בשפתנו, בהחלט ייתכן שמילה כזו קיימת בשפה אחרת – וזהות השפה שבה קיימת מילה לאותו דבר יכולה להעיד לא מעט על התרבות ממנה הגיעה.

הכתבה נכתבה ברובה ע"י קלוד.