טסים לחו"ל בקיץ? מחוות הידיים שכדאי לכם להימנע מהן

ישראלים אוהבים (מאוד!) לדבר עם הידיים. אם בארה"ב טראמפ הוא החריג בעניין הזה, התנועות שלו נחשבות בישראל למתונות מאוד (לא פלא – רוב התנועות שלו הן רק מהמרפקים והלאה). כמעט אי אפשר לדמיין שיחה בישראל בלי סימני הידיים האופייניים ל"רגע", “לא נכון" או "למי איכפת". אבל בניגוד למה שאפשר לחשוב בטעות, המחוות שאנחנו רגילים אליהן, בדיוק כמו השפה עצמה, אינן אחידות בכל העולם, והמשמעות שלהן משתנה דרמטית בין תרבויות; מה שנחשב לנימוסי במדינה אחת עלול להיות עלבון חמור באחרת. הנה כמה דוגמאות שכדאי ללמוד מהן:

האגרוף המורם, למשל, נתפס כסמל להזדהות ומחאה ברוב העולם המערבי. לעומת זאת, בישראל הוא נחשב מוקצה בעיני חוגים רחבים בציבור מאז שימש כסמל תנועת כך של הרב מאיר כהנא. גם בחלקים של מזרח אסיה, ובמיוחד ביפן, זו מחווה המסמלת לעיתים קרובות "לחימה" או "אתגר", ולא בהכרח סולידריות חיובית.

אגודל מורם (מה שנקרא באנגלית "thumbs up") הוא דוגמה מעניינת נוספת. בעוד שברוב העולם הוא מסמל אישור או הסכמה, ואף משמש כסמל ה"לייק" בפייסבוק, במזרח התיכון ובחלקים של מערב אפריקה זו מחווה פוגענית במיוחד (בואו נגיד שמדובר במקבילה של האצבע המשולשת בתרבות המערבית). תיירים שאינם מודעים לכך עלולים ליצור אי-נעימות חמורה.

סימון V בעזרת האצבעות משקף היטב את ההבדלים התרבותיים; כשכף היד פונה החוצה, היא מסמלת ניצחון או שלום ברוב העולם. אולם במדינות הנשלטות ע"י בריטניה ובחלקים מאירופה, אותה מחווה בדיוק כאשר כף היד פונה פנימה נחשבת לעלבון גס. ניתן להסביר את ההבדל בין ה-V הפונה כלפי חוץ וה-V הפונה כלפי פנים בכך שלמעשה, שתיהן מסמלות ניצחון – אך בפנייה החוצה הכוונה לניצחון לשני הצדדים הנוכחים, בעוד שה-V הפונה פנימה מסמלת ניצחון של המסמן על הצופה, ולכן משמשת כסימן התרסה. עם זאת, הדבר נכון בעיקר בקרב מי שגדלו בתקופת מלחמת העולם השנייה ומלחמת וייטנאם. המשמעויות השליליות של V הולכות ונעלמות עם הדור ההוא (אם כי בקרב ערביי אזורנו המשמעות של ה-V הפונה פנימה היא זו שנחשבת לברירת המחדל).

בתרבויות מזרח אסיה, ובמיוחד בקוריאה, סימון מספרים באצבעות שונה לחלוטין מהמערב: למשל, בסין עד המספר 5 מרימים את מספר האצבעות הרלוונטי. 6 מסומן כ"קרניים" (כלומר אגודל וזרת שלופות, האצבעות האמצעיות מקופלות), 7 כסימן "רגע" אופקי (כלומר כשהאצבעות פונות קדימה, ולא למעלה), 8 הוא מעין L המסומנת באגודל ובאצבע יחד, 9 הוא אגרוף שבו האצבע יוצרת מעין ראש ברבור מעל יתר האצבעות ו-10 הוא אגרוף קמוץ; וביפן היה נפוץ בעבר למנות הפוך – עד 5 מספר האבצעות המקופלות הוא המספר שמתכוונים אליו עד 5, ומ-6 והלאה משתמשים באותם סימנים בסדר הפוך. כיום הם עוברים לאט לאט לשיטה המערבית.

ואם הזכרנו סימן קרניים – הסימן המוכר המשמש מוזיקאים מתחום המטאל מוכר בתרבויות האיטלקית והפורטוגזית כסימון לבגידה בין בני זוג, ולכן מקושר עם חטא והשטן.

מעניין במיוחד הוא השימוש באצבע: ביפן, אם אתם מדברים על אחרים אתם צריכים להצביע על עצמכם, בעוד כאשר אתם מדברים על עצמכם נהוג להצביע לכיוון האף; באיטליה, סיבוב האצבע על הלחי מסמל שהאוכל טעים, בעוד שבספרד אותה תנועה עלולה לרמוז שמישהו משוגע.

מחקרים אנתרופולוגיים מראים שההבדלים הללו התפתחו לאורך מאות שנים בהתאם להקשרים תרבותיים, היסטוריים וחברתיים. לכן, לפני נסיעה לחו"ל, כדאי ללמוד לא רק את השפה המדוברת, אלא גם את שפת הגוף המקומית. מודעות למשמעויות תרבותיות שונות של מחוות ידיים אינה רק עניין של נימוס – בעידן שבו כולנו מטיילים ברחבי העולם, היא מפתח לתקשורת אפקטיבית ומכבדת בין תרבויות.

הכתבה נכתבה ברובה ע"י קלוד.