נמצאה "תופעת לוואי" בלתי צפויה ל”צום לסירוגין

צום לסירוגין הפך לדיאטה פופולרית בשנים האחרונות, בעיקר בזכות יתרונותיו הפוטנציאליים לירידה במשקל ושיפור בריאות מטבולית. כעת, מחקר מפתיע שפורסם בכתב העת היוקרתי Cell Metabolism חושף תופעת לוואי בלתי צפויה של השיטה: שיפור משמעותי בחשק המיני אצל גברים. קלוד מרחיבה את דעתנו עם הפרטים.

צוות מדענים מהמרכז הגרמני למחלות ניווניות של מערכת העצבים ומאוניברסיטת הבריאות והשיקום בסין ערכו ניסוי מקיף בעכברים זכרים. החוקרים גילו שעכברים שהוכנסו למשטר של צום לסירוגין – יום אחד של אכילה חופשית ויום אחד ללא מזון – שמרו על שיעורי פוריות גבוהים הרבה יותר בגיל מבוגר בהשוואה לעכברים שניזונו באופן רציף; בעוד שרק 38% מהעכברים המבוגרים שקיבלו גישה בלתי מוגבלת למזון הצליחו להתרבות, שיעור מדהים של 83% מהעכברים שניזונו בשיטת צום לסירוגין נשארו פוריים.

הממצא המפתיע ביותר לא היה רק ההבדל המשמעותי בהצלחת הרבייה, אלא המנגנון שעומד מאחוריו: מתברר שמשטר הצום לא שיפר את הסמנים המסורתיים של בריאות מערכת הרבייה, כמו רמות טסטוסטרון, ספירת זרע או איכותו. למעשה, העכברים שצמו הראו ירידה גדולה יותר במשקל האשכים בהשוואה לעכברים שניזונו באופן רציף. סוד ההצלחה הרבייתית שלהם היה טמון לחלוטין בהתנהגות – העכברים שצמו פשוט הראו יותר עניין בהזדווגות.

פחות אוכל, יותר "אקשן"?

צוות המחקר, בהובלת קאן שיה, יו ז'ו ודן אנינגר, זיהה נתיב כימי ברור לשינוי ההתנהגותי הזה: הזדקנות בדרך כלל מעלה את רמות הסרוטונין במוח, שפועל כמעכב מיני. צום לסירוגין מנע את העלייה הקשורה לגיל ברמות הסרוטונין, על ידי הפחתת כמות הטריפטופן – חומצת האמינו שמשמשת כחומר מוצא לסרוטונין, הזמינה למוח.

המנגנון פועל כך: כאשר עכברים צמים ואז חוזרים לאכול, השרירים השלדיים שלהם שואבים יותר טריפטופן מזרם הדם. עם פחות טריפטופן בדם, פחות ממנו מגיע למוח, מה שמוביל לייצור סרוטונין נמוך יותר, ובהתאם לכך פחות עיכוב של התנהגות מינית.

כדי לאשש את ממצאיהם, החוקרים נתנו לעכברים המצויים במשטר צום את החומר 5-HTP - חומר מוצא ישיר לסרוטונין שעוקף את השלב המגביל בסינתזת סרוטונין. הניסוי ביטל במהירות את היתרונות ההתנהגותיים, כאשר העכברים המטופלים הראו ירידה בעניין המיני. דבר זה אישש שסרוטונין מופחת במוח אכן אחראי להתנהגות המינית המוגברת בקרב העכברים הצמים.

מה זה אומר לגבינו?

למרות שהמחקר נערך על עכברים, מסלולים ביוכימיים בסיסיים מתפקדים באופן דומה בבני אדם. מטבוליזם של טריפטופן וסינתזת סרוטונין פועלים באמצעות מנגנונים דומים בקרב מיני יונקים שונים, מה שאומר כי ככל הנראה יהיו לתנאים דומים השפעות דומות בבני אדם.

משטר הצום לסירוגין שנוסה במחקר לא היה קיצוני; העכברים עברו בין 24 שעות של גישה בלתי מוגבלת למזון ל-24 שעות של צום וחוזר חלילה. בימי האכילה, הם אכלו יותר מהרגיל, ופיצו על ימי הצום, אך בסך הכל, הם צרכו כ-13% פחות קלוריות מאשר עכברים שניזונו באופן רציף. הפחתה מתונה זו בצריכת הקלוריות, בשילוב עם הדפוס המחזורי של צום/אכילה, הניבה השפעות משמעותיות על כימיית המוח.

חשוב לציין שהיתרונות לא הופיעו מיד – התערבות קצרה של שישה שבועות לא שיפרה את ההתנהגות המינית. השינויים דרשו הסתגלות ארוכת טווח, מה שמרמז על כך ששינויים קבועים בכימיית המוח מתפתחים לאורך זמן רב.

המחקר מאתגר את התפיסה המסורתית לגבי הזדקנות ורבייה: בעוד שירידה ברבייה עם הגיל נתפסה בעיקר דרך הפריזמה של שינויים פיזיולוגיים – רמות הורמונים פוחתות, איכות זרע יורדת ושינויים פיזיים – המחקר הזה מציע שגורמים התנהגותיים המווסתים על ידי כימיית המוח עשויים להיות חשובים באותה מידה, או אף יותר, להצלחה הרבייתית הכוללת.

מנקודת מבט אבולוציונית, הממצאים מאתגרים את הרעיון שהגבלת תזונה בהכרח מדכאת רבייה. בעוד שתיאוריות רבות מציעות שאורגניזמים מפנים משאבים מרבייה להישרדות בזמן מחסור במזון, מחקר זה מצביע על כך שדפוסים מסוימים של זמינות מזון עשויים דווקא לשפר התנהגות רבייתית, לפחות בזכרים.

עבור גברים החוששים מירידה הקשורה לגיל בעניין המיני, מחקר זה מעניק חומר למחשבה. בעוד שנדרשים מחקרים בבני אדם כדי לאשש השפעות דומות, המנגנונים הביולוגיים הבסיסיים דומים למדי. למרות זאת, לפני ביצוע שינויים בשגרת התזונה, חשוב לדבר תחילה עם הרופא שלכם.