התפיסה הרווחת רואה בבני דור Z כאלה שחייהם מתנהלים מגיל מאוד, מאוד צעיר ברשתות החברתיות. עם זאת, מחקרים עדכניים מצביעים על מגמה מעניינת: רבים מהצעירים דווקא מפחיתים את נוכחותם הדיגיטלית. תופעה זו, המכונה "הדור השקט", מציגה זווית אחרת על התפישה של הרשתות החברתיות בעיני הילדים שגדלו לתוכן מגיל צעיר. Claude מספקת לנו הצצה אל המגמה הזו.
סקר שנערך בקרב צעירים בגילאי 18-25 מצא כי 42% מהם צמצמו משמעותית את זמן המסך ברשתות החברתיות בשנתיים האחרונות. המניעים העיקריים כוללים חרדה חברתית, תשישות דיגיטלית ורצון לפרטיות.
בניגוד להוריהם, צעירים אלה גדלו עם מודעות עמוקה יותר להשלכות של נוכחות מקוונת מתמדת. הם לא מתנתקים לחלוטין, אך מדווחים כי הם מעדיפים תקשורת אחד-על-אחד – כלומר שיחות פנים-אל-פנים או שיחות פרטניות בוואטסאפ או אפליקציות דומות – על פני שיתוף של טקסטים, תמונות וסרטונים עם קהל גדול בבת אחת. הם מרגישים שמדובר ב"הצגה", שדורשת מהמשתתפים בה להציג לעולם חיים לא אמתיים ומכניסה אותם למירוץ אל הלייקים חסרי המשמעות. הניתוק מהרשתות החבתריות גורם להם לתחושת שחרור.
מעניין לציין שלא מדובר בהתנתקות מוחלטת – אלא בשימוש מודע ומוגבל. רבים מאמצים "דיאטת מדיה חברתית" – מגבילים שימוש לשעות מסוימות, מסירים אפליקציות מסוימות, או יוצרים חשבונות פרטיים עם מעגל מצומצם מאוד של חברים.
התופעה טומנת בחובה השלכות תרבותיות וכלכליות. מותגים שהסתמכו על שיווק ויראלי נאלצים להתאים את עצמם ולשכור את שירותיהם של המוני “מיקרו-משפיענים” במקום להסתפק במשפיען-על אחד או שניים בעלי מיליוני עוקבים. במקביל, עולה הביקוש למפגשים פיזיים, מועדוני קריאה ואירועים קהילתיים – מגמה המכונה "נֵאוֹ-אנלוֹגיוּת".
אולי מה שמפתיע במיוחד הוא שדווקא הדור שלא מסוגל לזכור את העולם שלפני הרשתות החברתיות הוא זה שמוביל "מהפכה" שקטה נגדן, ומזכיר להוריו איך באמת צריך ואפשר לחיות חיים מאוזנים יותר שמנווטים בין נוכחות וירטואלית היכן שזה באמת נוח לבין נוכחות פיזית עם החברים והמשפחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו