זיכרון בשירון: איך מוזיקה משפיעה על מצב רוח וזיכרון?

מדוע שיר יכול לגרום לנו לדמוע, לרקוד, להצטמרר או להיזכר ברגע ספציפי בחיינו? התשובה טמונה באופן שבו המוח שלנו מעבד צלילים, ובקשרים העמוקים בין מוזיקה, רגש וזיכרון. הנוירולוגיה של מוזיקה חושפת כיצד צירופי צלילים פשוטים יכולים להשפיע על הביולוגיה, הפסיכולוגיה, ואפילו על הבריאות שלנו. Claude שרה לנו סרנדה לקשר בין מוזיקה למוח.

מוזיקה ורגש: מדוע מנגינות גורמות לנו להרגיש

כשאנו מאזינים למוזיקה, המוח שלנו מפעיל מעגלים נוירולוגיים מורכבים. מחקרי הדמיית מוח מראים שמוזיקה מפעילה את המערכת הלימבית – מרכז הרגש במוח, הכולל את האמיגדלה וההיפוקמפוס; מערכת התגמול, המשחררת דופמין – הורמון האחראי לתחושות הנאה ועונג; וקליפת המוח הקדמית, האחראית על עיבוד קוגניטיבי מורכב ואסתטיקה.

חוקרים מאוניברסיטת מקגיל בקנדה גילו כי שחרור דופמין מתרחש לא רק בשיא הרגשי של שיר, אלא גם ב-10-15 השניות שלפניו – המוח שלנו מצפה לשיא ומתגמל אותנו על הציפייה.

עוצמת הרגש המוזיקלי קשורה גם להורמון אוקסיטוצין, המשתחרר כשאנחנו מאזינים או מנגנים יחד עם אחרים, ומסביר מדוע חוויות מוזיקליות משותפות, כמו הופעות, מחזקות קשרים חברתיים.

מעניין במיוחד הקשר בין מוזיקה וצמרמורות. מחקר הראה שאנשים החווים צמרמורות ממוזיקה נוטים לדווח על רמות גבוהות יותר של אמפתיה ונוירופלסטיות, ועשויים להיות בעלי קישוריות חזקה יותר בין אזורי עיבוד שמיעתי ורגשי במוח.

מוזיקה וזיכרון: מדוע שירים נצרבים בראשנו

הקשר בין מוזיקה וזיכרון הוא אחד הנושאים המרתקים ביותר בנוירולוגיה. בניגוד לסוגי זיכרון אחרים, זיכרונות מוזיקליים נוטים להיות עמידים יותר, אפילו במחלות ניווניות כמו אלצהיימר.

המבנה של ההיפוקמפוס – מרכז יצירת הזיכרונות במוח – מקושר עמוקות למערכת השמיעה. כשאנו שומעים מוזיקה המוכרת לנו, המוח מפעיל מעגלים המקשרים את הצלילים לזיכרונות אפיזודיים – רגעים ספציפיים בחיינו. זוהי הסיבה ששיר יכול להחזיר אותנו באופן מיידי ומוחשי לאירוע מלפני עשרות שנים.

מחקר מרתק משנת 2020 הראה כי זיכרונות שנקשרו למוזיקה לא רק חזקים יותר, אלא גם עשירים יותר רגשית ומפורטים יותר מזיכרונות אחרים. מחקר אחר הראה שאצל חולי דמנציה, אזורי מוח המעבדים מוזיקה נשארים שלמים יחסית גם כשאזורים אחרים נפגעים, מה שמסביר מדוע קשישים שכבר אינם מזהים את קרוביהם עדיין יכולים לזכור שירים משנות ילדותם.

אפקט שיפור הביצועים: כיצד מוזיקה משפיעה על קוגניציה

מוזיקה אינה משפיעה רק על הרגש שלנו, אלא גם על יכולות קוגניטיביות. "אפקט מוצרט" המפורסם – הטענה שהאזנה למוזיקה קלאסית משפרת חשיבה מרחבית – אמנם אינו דרמטי כפי שטוענים, אך מחקרים עדכניים מצאו קשרים ברורים בין מוזיקה ותפקוד קוגניטיבי: מוזיקה בקצב מתון, עם מעט או ללא מילים, יכולה לשפר ריכוז במטלות מסוימות; נגינה ארוכת-טווח משפרת קישוריות בין המיספרות המוח, ומאפשרת עיבוד מידע מהיר יותר; ולימוד עם מוזיקת רקע יכול לשפר שליפת מידע בתנאים דומים.

ילדים שלומדים לנגן מציגים התפתחות מוגברת של קורפוס קלוסום – הגשר המחבר בין חצאי המוח ומשפר סנכרון ותקשורת בין אזורי מוח שונים.

מוזיקה כתרפיה: כיצד מנגינות מרפאות המוח

ההבנה העמוקה יותר של השפעת המוזיקה על המוח הובילה לפיתוחים מהפכניים בתרפיה מוזיקלית. מוזיקה משמשת כיום בטיפול בשיקום שבץ, פרקינסון, כאב כרוני ודיכאון וחרדה. זאת מאחר ונמצא כי האזנה למוזיקה אהובה משפרת שיקום מוטורי ומילולי אחרי פגיעות מוחיות, יכולה לעזור לחולי פרקינסון להתגבר על קשיי הליכה, מפחיתה את תפיסת הכאב על ידי הסטת קשב והפעלת מנגנוני עונג ומשפיעה על הורמוני מתח ורגיעה כמו קורטיזול וסרוטונין.

מרתק במיוחד השימוש במוזיקה עבור חולי דמנציה: פרויקט "Music & Memory" תיעד מקרים מרגשים של קשישים שלא הגיבו לסביבתם במשך שנים, אך "התעוררו" והפגינו שיפור דרמטי בתקשורת ובמודעות לאחר האזנה למוזיקה מתקופת צעירותם.

הייחודיות של מוח מוזיקלי

מוזיקאים מקצועיים מציגים שינויים מבניים בולטים במוח: קליפת המוח המוטורית שלהם מוגדלת – במיוחד באזורים השולטים בתנועות המשמשות לנגינה; קליפת שמיעה מפותחת יותר – מה שמאפשר הבחנה עדינה יותר בצלילים; והפיקוח השמיעתי-מוטורי שלהם – כלומר הקשר בין מה שהם שומעים למה שהם עושים – משתפר.

חשוב לציין שרוב השינויים האלה מתרחשים בעיקר כשהאימון המוזיקלי מתחיל לפני גיל 7, כשהמוח מצוי בשיא הגמישות שלו.