דמיינו סיטואציה מוכרת: אתם פוגשים עמית לעבודה במסדרון והוא שואל בנימוס "מה עשית בסוף השבוע?". בקושי הספקתם לענות, והוא מייד שוטח בפניכם סיפור ארוך ומפורט על סוף השבוע שלו. ברכות – נפלתם "קורבן" לתופעה שלפי מחקר חדש הופכת אנשים להרבה פחות אהובים. שאלנו את Claude אם תוכל להסביר לנו, בלי לספר סיפורים, על התופעה והמחקר.
"בומראסקינג" (Boomerasking) הוא משחק מילים בין בומרנג למילה האנגלית לשאלה, והוא מתאר שאלה שנשאלת רק כתירוץ עבור השואל לענות על השאלה של עצמו, ולא כדי להקשיב לתשובה של הצד השני. לצורך העניין, ניתן לו את הכינוי העברי "שְאֵלעַצְמי" (שאלה שמטרתה לספר על עצמי).
מחקר שפורסם בגיליון מרץ 2025 של כתב העת Journal of Experimental Psychology: General בחן תופעה זו, וגילה שהרגל תקשורתי זה פוגע ביחסים החברתיים יותר ממה שחושבים.
החוקרים, אליסון ווד ברוקס מהרווארד ומייקל יֵאוֹמַנְס מאימפריאל קולג’ בלונדון, זיהו שלושה סוגים נפוצים של הפרקטיקה הזו:
- שאלות התפארות: "איך היה בחופשה?" ומיד אחר כך: "שלי הייתה מדהימה. הייתי באיטליה לשבועיים!"
- שאלות תלונה: "איך העבודה?" ומיד: "אוף, היה לי שבוע איום ונורא".
- שאלות שיתוף: חשיפה ניטרלית, כמו סיפור על חלום או דעה אקראית, מיד לאחר שאלה בנושא.
המחקר גילה כי רוב ה"שואלעצמים" מאמינים כי מה שהם עושים הוא מנומס או מתחשב. הם רואים בפתיחת השיתוף בשאלה דרך להקל על חשיפה עצמית מבלי להיראות אנוכיים – אך האסטרטגיה הזו לא משיגה את התוצאה המצופה; כאשר השואל אינו מגיב לתשובת הצד השני לפני שהוא פותח בסיפור שלו, זה נתפס כאנוכי או מזלזל. מה שנראה כמעבר שיחה חלק עבור הדובר, נחווה כהטעיה עבור המאזין.
בסדרת ניסויים שכללה אלפי משתתפים, החוקרים מצאו ששאלעצמיות עקביות השאירו רושם שלילי על אלה שבצד ה”נשאל”. באחד המחקרים הראשונים, המשתתפים התבקשו להיזכר בשיחות אמיתיות שבהן הם או בני שיחם חטאו בשאלעצמיות. רוב האנשים חוו את שני הצדדים בשלב כלשהו. בעוד שהיוזמים חשבו שהאינטראקציה הייתה נעימה, המקבלים דיווחו על ההפך מזה, והגדירו את השיחות פחות מהנות ויותר מרגיזות, למרות שהשואלים הניחו שהכל בסדר.
ממצא מפתיע היה שחשיפה עצמית ישירה, ללא השאלה המקדימה, התקבלה בצורה טובה יותר משיתוף דומה לאחר “שאלעצמי”. זה היה נכון גם כאשר תוכן החשיפה לא היה נחמד במיוחד – בין אם מישהו התפאר, התלונן, או שיתף פרט ניטרלי, אנשים העדיפו שיאמר זאת ישירות, במקום להסוות זאת בשאלה.
למשתתפים הוצגו שיחות מוכנות מראש. בגרסה אחת, אדם פשוט אומר: "קיבלתי עבודה חדשה בגוגל". בגרסה השנייה, האדם שאל "איך העבודה שלך?", ואז אומר: "מגניב, אני קיבלתי עבודה בגוגל". למרות שהמידע היה זהה, הגרסה השנייה, בה השאלה שימשה כפתיח, דורגה כפחות כנה ופחות מנומסת.
מה שהופך את ה"שאלעצמי" למתסכל כל כך אינו התוכן, אלא המבנה; כאשר מישהו שואל שאלה, הוא טוען בין השורות שאכפת לו מהתשובה. כשהוא לא מגיב לתשובה, הרושם הזה מופר.
לפי החוקרים, רמזים שיחתיים חשובים יותר מכפי שאנשים מבינים. דילוג על השלב שבו מתייחסים לתשובת הצד השני עלול להעביר מסר שלא באמת הקשבתם, וזה מה שאנשים מגיבים אליו בצורה שלילית.
אם אתם מנסים להיות בני שיחה טובים יותר, כדאי לשאול שאלות מתוך רצון לשמוע את התשובות, להקשיב ולהגיב למה שאומר הצד השני, ואם יש לכם משהו שאתם נלהבים לשתף – פשוט אמרו אותו, בלי להעמיד פנים שאתם סקרנים לגבי בן שיחכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו