האם קרה לכם פעם שנתקלתם בגינת הכלבים השכונתית בכלב חמוד, וכשהסתכלתם על הבעלים שיושבים על הספסל בפינה ידעתם מייד מי מהם הוא הבעלים של הכלב הספציפי הזה לפי המראה בלבד? מתברר שיש בסיס מדעי לתופעה הזו. מחקרים עדכניים שופכים אור על הדמיון בין כלבים לבעליהם ומציעים הסברים מרתקים לעניין. השתמשנו ב-Claude כדי לנסות להבין למה זה קורה.
במהלך השנים נעשו כמה וכמה מחקרים שבהם הוצגו למשתתפים תמונות של כלבים ובעלי כלבים – והממצא המצוי הוא שאנשים מצליחים לקשר בין כל כלב לבעליו ברמה סטטיסטית שבלתי אפשרי לייחס ליד המקרה. העובדה הבולטת ביותר היא שהנתון דומה בלי קשר לשאלה האם הנחיית המחקר היתה לזהות מי הבעלים של כל כלב או סתם איזה כלב הכי דומה לאיזה אדם. מחקרים מהסוג האחרון מצביעים על כך שהזיהוי מבוסס על דמיון פיזי בין הכלבים לבעליהם.
פרט מעניין במיוחד נובע ממחקר משנת 2004, שבו הקפידו החוקרים לכלול תמונות של צמדי בעלים-כלבים בעלי תקופות ותק שונות – כלומר, הדימיון הפיזי בין כלבים לבעליהם לא נוצר עם הזמן, אלא היה שם כבר בעת האימוץ. נראה שאנשים בוחרים, שלא במודע, בכלבים בעלי מאפיינים פיזיים מסוימים הדומים לשלהם. החוקרים מסבירים כי אנשים נוטים לחפש חברים הדומים להם – תופעה ידועה בין בני אדם, שמשליכה ככל הנראה גם על הבחירה בחיית מחמד.
במחקרים שבדקו את העניין לעומק, נמצא שתווי הפנים, ובמיוחד העיניים, משחקים תפקיד מרכזי בתפיסת הדמיון בין כלב לבעליו יותר מאשר גודלו, תסרוקתו או הכושר הגופני שלו. עם זאת, מחקרים אחרים מצאו שהדימיון לא מסתיים במאפיינים פיזיים, אלא מתרחב אפילו לאישיות של הכלבים.
קטרינה הולנד, חוקרת בצוות התנהגות אנושית ב-Dogs Trust, ארגון רווחת בעלי חיים בבריטניה, הסבירה לאתר Live Science כי "למרות שזו לא תופעה אוניברסלית בקרב כל הבעלים והכלבים, יש עדויות לכך שכלבים טהורי גזע ובעליהם נוטים לדמות זה לזה ברמה מסוימת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו