עד היום חשבנו שמי שאוכל פחות – חי יותר. מחקר חדש מוכיח שזה אמנם נכון, אבל לא רק מהסיבה הידועה – ששמירה על הגזרה שומרת על בריאות טובה יותר. ביקשנו מ-Claude להסביר לנו מה החידוש שהתגלה.
מחקר בן שנתיים של מדענים מאוניברסיטת המדינה של פנסילבניה שפורסם ב-Aging Cell מצא שהגבלת קלוריות גורמת לתנודות באורך הטלומרים שלנו – ‘מכסי המגן’ על הכרומוזומים, המשמשים כסמנים ביולוגיים להזדקנות. החוקרים ניתחו את אורך הטלומרים של 175 משתתפים, כאשר שני שליש הגבילו את צריכת הקלוריות ב-20-60% מהרגיל והשאר אכלו כרגיל.
באופן מפתיע, במהלך השנה הראשונה, הקבוצה בעלת מגבלת הקלוריות ההדוקה יותר הראתה קיצור טלומרים מואץ בהשוואה לקבוצת הביקורת. עם זאת, מגמה זו התהפכה בשנה השנייה. לאחר שמשקלם של המשתתפים התייצב, הטלומרים של הקבוצה בעלת המגבלה הנמוכה יותר החלו להתקצר בקצב איטי יותר מאשר הקבוצה שעליה לא הוטלו מגבלות. בתום תקופת המחקר בת השנתיים, אורך הטלומרים היה שווה ערך סטטיסטית בין שתי הקבוצות.
"המחקר מראה את המורכבות של האופן שבו הגבלת קלוריות משפיעה על אובדן הטלומרים", מסביר פרופסור עידן שלו, מרצה לבריאות התנהגותית באוניברסיטה. "העלינו השערה שאיבוד הטלומרים יואט בקרב אנשים בעלי מגבלת קלוריות. במקום זאת, גילינו שאנשים בעלי הגבלה קלורית הפסידו טלומרים בקצב מואץ בתחילה, ואז לאט יותר לאחר שמשקלם התייצב".
כעת מתכוונים החוקרים להמשיך לעקוב אחר ההשלכות לאורך זמן על ידי איסוף מידע מהמשתתפים לאחר 10 שנים – כלומר, מידע שנקבל רק בעשור הבא. עם זאת, החוקרים מאמינים כי מה שיימצא הוא שלאורך זמן, לאחר ה"הלם" הראשוני משינוי הדיאטה, הגבלת הקלוריות מאטה את קיצור הטלומרים, וכך מאטה את הזדקנות התאים, ככל הנראה על ידי הפחתת חילוף החומרים והחמצון בתאים, שפוגעים ב-DNA ומאיצים את ההזדקנות. דוקטור וויילון הייסטינגס, המחבר הראשי של המחקר, מסביר כי צריכת אנרגיה בתוך תאים יוצרת פסולת שמקצרת את חיי התא. פחות צריכה מביאה להאטת הפעילות הזו, וכך הזדקנות התאים מואטת.
בינתיים, מסקנות הביניים הן שככל הנראה כדאי להגביל את צריכת הקלוריות, אך לעשות זאת בהדרגה, כדי להאט גם את "אפקט ההלם" על התאים, גרם להתקצרות מואצת של טלומרים בשנה הראשונה לאחר הטלת המגבלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו