כשאתם קוטפים פרח או גוזמים עץ, האם הצמח מרגיש כאב? השאלה הזו מעסיקה לא רק פילוסופים, אלא גם מדענים, וגילויים חדשים בעשור האחרון מציגים תשובה מורכבת הרבה יותר משחשבנו, שמצד אחד, נקדים ונאמר שמתמצית בשורה התחתונה ב"לא" – אבל עם כמה גילויים מעניינים בדרך למסקנה הזו.
מה זה בכלל כאב?
כדי להבין אם צמחים מרגישים כאב, עלינו להגדיר תחילה מה זה כאב. מדובר לא רק בגירוי פיזי (nociception) – תהליך קליטת נזק ברקמה – אלא בחוויה סובייקטיבית לא נעימה שדורשת מודעות. בבני אדם, כאב מעובד במוח, דורש מערכת עצבים מורכבת, ומלווה בחוויה רגשית של סבל.
לצמחים אין מוח, מערכת עצבים, וקולטני כאב (nociceptors) – כל הכלים הבסיסיים שמאפשרים את חוויית הכאב אצל בעלי חיים. לכן, מרבית המדענים מסכימים שצמחים לא "מרגישים" כאב במובן המלא של המילה.
לא מרגישים, אבל מגיבים
ובכל זאת, צמחים רחוקים מלהיות סתם דוממים. מחקרים מראים שכשצמח נפגע – נאכל על ידי זחלים, נגזם או נקרע – הוא מפעיל מערכת תגובה מורכבת. הצמח משחרר אותות כימיים, מייצר רעלנים הגנתיים, ואף "מתריע" לצמחים שכנים על הסכנה.
מחקר מפורסם מאוניברסיטת קיוטו בשנת 2018 גילה שכאשר זחל נוגס בעלה, הצמח משדר גלי סידן (calcium waves) לכל גופו תוך שניות ספורות – בדומה מאוד לאופן שבו דחפים עצביים עוברים בבעלי חיים. הגלים האלה מפעילים ייצור של חומרים מרים או רעילים, שמיועדים להרתיע את הטורפים.
תקשורת כימית בין צמחים
אחת התגליות המדהימות ביותר היא שצמחים "מדברים" אחד עם השני. למשל, כשעץ אקציה באפריקה "מותקף" על ידי ג'ירפה, הוא משחרר לאוויר תרכובות אורגניות נדיפות (VOCs) שמתריעות לעצי אקציה סמוכים. העצים האלה, למרות שעדיין לא הותקפו, מתחילים מיד לייצר טאנינים מרים בעלים שלהם כהכנה למתקפה, כדי לא להיות טעימים לג’ירפה.
מחקרים נוספים מצאו שצמחי עגבניות שנשתלו ליד צמחים פצועים מתחילים לחזק את ההגנות שלהם עוד לפני שהם עצמם נפגעו – הם קולטים את האותות הכימיים מהשכנים.
זיכרון צמחי: האם צמחים זוכרים?
צמח דיוֹנאת הזבובים (Venus flytrap) מדגים יכולת מדהימה שדומה לזיכרון קצר טווח: כדי שהמלכודת שלו לזבובים תיסגר, נדרשות שתי נגיעות בזמן קצר – הצמח צריך "לזכור" את הנגיעה הראשונה כדי להגיב לשנייה. אם עובר יותר מדי זמן בין הנגיעות, הצמח "מאפס" את המונה ומתחיל מחדש.
צמח המימוזה (Mimosa pudica), המתקפל כשנוגעים בו, מסוגל "ללמוד" שגירויים חוזרים אינם מסוכנים. בניסויים, כשהפילו על הצמח טיפות מים שוב ושוב, הוא הפסיק להגיב לאחר מספר פעמים – התנהגות שמזכירה למידה והתרגלות.
רשת תקשורת תת-קרקעית
תגלית מרתקת נוספת בתחום היא ה"אינְטֶרְעֶץ" (“Wood Wide Web”, על משקל ה”World Wide Web”, הלוא היא האינטרנט) – רשת של פטריות מיקוריזה, המחברת בין שורשי עצים שונים ביער. דרך הרשת הזו, עצים יכולים להעביר חומרי הזנה, מים ואותות אזהרה. עצים מבוגרים "מזינים" שתילים צעירים, ועצים גוססים מעבירים את המשאבים שלהם לשכנים.
פרופ’ סוזן סימרד מאוניברסיטת קולומביה הבריטית בקנדה גילתה ש"עצי אם" יכולים לזהות את ה"צאצאים" שלהם ולהעביר להם יותר משאבים מאשר לעצים זרים – סוג של "העדפה משפחתית" בעולם הצמחים.
אז האם זה כאב?
למרות כל התגליות המדהימות הללו, יש הבדל מהוותי בין תגובות אוטומטיות לבין חוויה סובייקטיבית של כאב. כאב דורש מודעות – היכולת לא רק להגיב לגירוי, אלא גם לחוות אותו באופן סובייקטיבי.
לפי פרופ’ לינקולן טייז, ביולוג צמחים מאוניברסיטת קליפורניה, צמחים מגיבים לפגיעות בדרכים מתוחכמות מאוד – אבל אין שום עדות שקיימת אצלם חוויה סובייקטיבית של סבל. התגובות שלהם הן אלקטרוכימיות ואוטומטיות, בדומה לאופן שבו הגוף שלנו מושך יד מכיריים חמים עוד לפני שאותות הכאב מהמגע הגיעו למוח.
למה צמחים לא צריכים להרגיש כאב?
מנקודת מבט אבולוציונית, הגיוני שצמחים לא פיתחו חוויה של כאב. כאב מתפקד אצל בעלי חיים כמנגנון שגורם לנו להימנע מסכנה – אם נוגעים בכיריים, הכאב גורם לנו למשוך את היד מייד.
אבל צמחים לא יכולים לברוח. אם הם היו "מרגישים" כאב כשמישהו אוכל את העלים שלהם, זה לא היה עוזר להם – הם הרי תקועים במקום. במקום זאת, הם פיתחו מערכות הגנה כימיות, יכולת התחדשות מהירה, וייצור כמויות עצומות של זרעים כדי להבטיח המשכיות.
השלכות אתיות
לוויכוח הזה יש השלכות אתיות. טבעונים רבים מצדיקים את הבחירה התזונתית שלהם בטענה שצמחים לא מרגישים כאב, בעוד שחלק מהביקורת טוענת שאם צמחים מגיבים לפגיעות, אז אין הבדל אתי בין אכילה שלהם לזו של בעלי חיים. אבל המדע כן מצביע על הבדל משמעותי: צמחים אולי יכולים להגיב לתרחישים שנראים לנו "כואבים" – אך הם לא מרגישים את הכאב.
מסקנה: תגובה ללא מודעות
צמחים הם יצורים מורכבים ומתוחכמים בהרבה מכפי שחשבנו בעבר. הם מגיבים לסביבה, מתקשרים, "זוכרים" ומתגוננים. אבל כל התגובות הללו מתרחשות ללא מוח, ללא מערכת עצבים, וללא החוויה הסובייקטיבית שאנחנו מכנים "כאב".
לכן, כשאנחנו גוזמים עץ או קוטפים פרח, הוא אולי לא נהנה מזה, אבל אין לנו שום סיבה לחוש ייסורי מצפון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו