נשים מאריכות ימים יותר מגברים - והמדע חושף את הסיבה האבולוציונית

נשים חיות יותר מגברים, כך עולה ממחקר חדש שמאשש תופעה מוכרת הנצפית ברוב המדינות והתקופות ההיסטוריות. אף על פי שבחלק מהמקומות הפער בתוחלת החיים בין המינים הצטמצם (ובאחרים אף גדל) בזכות תנאי מחיה טובים יותר והתקדמות רפואית, החוקרים קובעים כי הוא לא צפוי להיעלם בקרוב.

הגורמים לפער הזה נטועים עמוק בהיסטוריה האבולוציונית, וניתנים לצפייה גם במיני בעלי חיים אחרים. לפי הממצאים, נקבות יונקים חיות בממוצע 12 אחוזים יותר מהזכרים, כאשר לאסטרטגיות ההזדווגות יש תפקיד משמעותי בכך. תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת Science Advances.

תחרות, זוגיות ותוחלת חיים

גם אסטרטגיות רבייה משפיעות על תוחלת החיים. בחלק מהמינים, בעיקר הזכרים, מתפתחים מנגנוני חיזור בולטים, נוצות צבעוניות, ריקודי חיזור או קולות מיוחדים, שמגדילים את סיכויי הרבייה אך עלולים לקצר את החיים.

הנתונים במחקר מאשרים זאת, ביונקים פוליגמיים שבהם קיימת תחרות עזה בין זכרים על נקבות, הזכרים מתים מוקדם יותר. לעומת זאת, בעופות מונוגמיים הלחץ התחרותי נמוך יותר, מה שתורם לאורך חיים רב יותר. הפערים בתוחלת החיים היו הקטנים ביותר אצל מינים מונוגמיים, בעוד שפוליגמיה והבדלי גודל בולטים בין המינים העניקו יתרון לנקבות.

גם ההשקעה בגידול הצאצאים משפיעה. נמצא כי המין שמשקיע יותר בגידול ובטיפול בצאצאים נוטה לחיות זמן רב יותר, ובמיני יונקים מדובר לרוב בנקבות. אצל פרימטים ארוכי חיים, יתרון זה אף מעניק הישרדות טובה יותר למין כולו, שכן הישרדות האם עד לבגרות הצאצאים מגבירה את סיכויי ההתרבות של הדור הבא.

כרומוזומים והשערת "המין ההטרוגמי"

במיני יונקים, מקופים ועד בני אדם, הנקבות חיות לרוב יותר מהזכרים. אך לא כך בכל ממלכת החי, אצל מיני עופות, חרקים וזוחלים רבים דווקא הזכרים הם ארוכי ימים יותר.

הסבר גנטי אחד, המכונה "השערת המין ההטרוגמי", מתייחס להבדלים בכרומוזומי המין. לנקבות יונקים יש שני כרומוזומי X, בעוד לזכרים יש X ו־Y בלבד, מה שהופך אותם להטרוגמיים. מחקרים מציעים כי לנקבות יש הגנה מסוימת מפני מוטציות מזיקות בזכות שני כרומוזומי X. אצל עופות, לעומת זאת, הנקבות הן ההטרוגמיות, עם כרומוזומי Z ו־W.

במחקר הנוכחי נבחנו נתונים של 1,176 מיני עופות ויונקים מגני חיות ברחבי העולם. התוצאות הראו ירידה בתוחלת החיים בקרב המין ההטרוגמי, תומכת בהשערה כי שני כרומוזומי X מעניקים יתרון גנטי.

ב־72 אחוזים ממיני היונקים הנקבות חיו בממוצע 12 אחוזים יותר מהזכרים. לעומת זאת, אצל 68 אחוזים ממיני העופות הזכרים חיו בממוצע כחמישה אחוזים יותר מהנקבות. עם זאת, נמצאו חריגות מעניינות.

"בחלק מהמינים ראינו את ההפך מהצפוי", אמרה ג'והנה שטרק, חוקרת מהמכון לאנתרופולוגיה אבולוציונית ע"ש מקס פלאנק שבגרמניה. "למשל, אצל עופות דורסים רבים, הנקבות גם גדולות יותר וגם חיות זמן רב יותר. לכן כרומוזומי המין הם רק חלק מהתמונה".

גם כשהטבע לא מאיים, הפער נשאר

השערה נוספת טוענת כי תנאים סביבתיים משפיעים על הפער. טורפים, מחלות ואקלים קשה עשויים לגרום לשוני בתוחלת החיים בין המינים.

כדי לבדוק זאת, החוקרים השוו בין אוכלוסיות חיות בר לאלו שבגני חיות, שם הסכנות הטבעיות כמעט ואינן קיימות. גם בתנאים מבוקרים אלו הפערים נשמרו, אף כי היו קטנים יותר. ממצא זה דומה למצב בקרב בני אדם, שבהם שיפורים ברפואה ובתנאי המחיה צמצמו אך לא העלימו את הפער בתוחלת החיים.

המסקנה של החוקרים היא שהבדלים בתוחלת החיים בין המינים הם תוצאה של תהליך אבולוציוני עמוק, המעוצב על ידי ברירה מינית והשקעה הורית, לצד השפעות גנטיות של כרומוזומי המין. אמנם גורמים סביבתיים משפיעים על גודל הפער, אך הם אינם מבטלים אותו לחלוטין.

בסופו של דבר, תוחלת החיים של גברים ונשים, כמו גם של זכרים ונקבות בממלכת החי, אינה רק תוצר של תנאי הסביבה אלא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה האבולוציונית של כל מין, וצפויה להישאר כך גם בעתיד.