בזוס נגד מאסק: ההישג האדיר של מייסד אמזון - והמפלה

חברת החלל Blue Origin של ג'ף בזוס חוותה אתמול (ראשון) רכבת הרים של רגשות. לראשונה בתולדותיה, החברה הצליחה לעשות שימוש חוזר בבוסטר הענק של טיל ה-New Glenn, הישג ששם אותה בליגה של הגדולים לצד SpaceX. אך החגיגות היו קצרות מועד. המשימה העיקרית נכשלה. בשל תקלה בשלב השני של הטיל, הלוויין של הלקוחה AST SpaceMobile הוצב במסלול נמוך מדי, מה שגזר עליו כליה בטרם החל לפעול.

השיגור, שהחל בשעה 07:35 בבוקר מקייפ קנברל, נראה תחילה כהצלחה פנומנלית. הבוסטר (השלב הראשון) נחת בדיוק מרבי על ספינה ייעודית באוקיינוס, הישג שבזוס מיהר לשתף ברשת החברתית X (ואף זכה לברכות מיריבו המושבע, אילון מאסק). אולם, הבעיה האמיתית צצה כשעתיים לאחר מכן.

השלב העליון של הטיל, שאמור להעניק את הדחיפה האחרונה והמדויקת למסלול המיועד, כשל במשימתו. הלוויין BlueBird 7 שוחרר בגובה נמוך מהמתוכנן. למרות שהלוויין נדלק ויצר קשר עם כדור הארץ, הגובה הנמוך אינו מאפשר לו לשמור על יציבות במסלול. התוצאה: הלוויין יצנח בחזרה לאטמוספירה ויישרף כליל.

בעוד שהנחיתה של הבוסטר הייתה מרשימה, פרטים חושפים עד כמה הסטייה הייתה קריטית. הלוויין BlueBird 7 הוצב במסלול בגובה של כ-230 ק"מ בלבד, במקום הגובה המתוכנן של 400-500 ק"מ. בגלל הגובה הנמוך הזה, החיכוך עם האטמוספירה חזק מדי; הלוויין יצליח לשרוד רק ימים ספורים לפני שיישרף כליל, מה שהופך אותו לאובדן טוטאלי עבור AST SpaceMobile.

הכישלון הזה מגיע בתזמון רגיש במיוחד. Blue Origin נמצאת תחת לחץ כבד מצד נאס"א וממשל טראמפ להוכיח שהיא מסוגלת לעמוד בלוחות הזמנים של תוכנית ארטמיס. המטרה היא להנחית רכב נחיתה על הירח עוד לפני סיום כהונתו השנייה של הנשיא טראמפ.

"אנחנו נזיז שמיים וארץ כדי לעזור לנאס"א לחזור לירח מהר יותר", הצהיר מנכ"ל החברה, דייב לימפ, רק לאחרונה. הכישלון הנוכחי מעלה שאלות לגבי המוכנות של ה-New Glenn לשאת משימות קריטיות ומורכבות יותר, כמו רכבי נחיתה ירחיים שתוכננו להשתגר בהמשך השנה.

בעולם החלל, השוואות ל-SpaceX הן בלתי נמנעות. בעוד שמאסק נוקט בגישת "ניסוי וטעייה" עם טיל ה-Starship (שיגור אבות טיפוס עם מטען דמי שמתפוצצים לעיתים קרובות), בזוס בחר בגישה שמרנית יותר: פיתוח ארוך של מעל עשור ושיגור מטענים מסחריים יקרי ערך כבר בטיסות הראשונות.

הסיכון בגישה של בזוס התממש כעת במלוא עוצמתו. אובדן מטען של לקוח בטיסה השלישית בלבד של הטיל פוגע במוניטין של Blue Origin כספקית שיגורים אמינה. אמנם הלוויין מבוטח, ו-AST SpaceMobile כבר הודיעה שיש לה לוויינים נוספים בקו הייצור, אך הנזק התדמיתי ל-Blue Origin הוא הבעיה האמיתית.

ה-New Glenn של Blue Origin הוא ה"אבולוציה המושלמת" של הטיל הקלאסי. הוא בנוי מאלומיניום, משתמש במנועי BE-4 עוצמתיים ומתוכנן לשימוש חוזר חלקי (רק הבוסטר חוזר).

לעומתו, ה-Starship של SpaceX הוא הימור מהפכני: הוא בנוי מפלדת אל-חלד זולה, מונע על ידי מנועי Raptor בטכנולוגיה מורכבת יותר, ושואף לשימוש חוזר מלא – גם הטיל וגם החללית נוחתים בחזרה, מה שאמור לחתוך את העלויות לרמות חסרות תקדים.

כאמור, בזוס דוגל בגישת "צעד אחר צעד". Blue Origin מפתחת מוצרים במשך עשור במטרה להגיע לשיגור ראשון מושלם ואמין עבור לקוחות יוקרתיים כמו נאס"א. אילון מאסק, לעומתו, פועל בשיטת ה-Fail Fast: הוא בונה אבות טיפוס מהירים, מטיס אותם עד שהם מתפוצצים, ולומד מהשברים. בזמן שבזוס בונה "משאית חלל" אמינה, מאסק בונה "רכבת למאדים" בקנה מידה תעשייתי.

בעוד ה-New Glenn מיועד לשלוט בשוק הלוויינים המסחרי והצבאי עם יכולת נשיאה של כ-45 טון, ה-Starship שואפת לשנות את הכלכלה של מערכת השמש כולה עם קיבולת של מעל 100 טון. הכישלון האחרון של Blue Origin בהצבת הלוויין במסלול מדגיש את הסיכון בגישה השמרנית: כשאתה לא "מתאמן" על נפילות, כל תקלה בשיגור מסחרי הופכת למכה תדמיתית כואבת במיוחד.

ההיסטוריה של תעשיית החלל רצופה בכישלונות - גם ה-Falcon 9 של SpaceX סבל מפיצוצים קטלניים בשנים 2015 ו-2016 שגרמו לאובדן לוויינים של נאס"א ושל מטא (Meta). השאלה הגדולה כעת היא כיצד Blue Origin תתאושש. האם היא תצליח לאתר את התקלה בשלב השני במהירות, או שמא ה-New Glenn יקורקע לתקופה ארוכה שתעכב את החלום האמריקני לחזור לירח?