מחקר חדש שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת לונד בשבדיה, שהוצג בכנס Heart Failure 2025 בבלגרד, סרביה, חשף כי יחס מותניים-גובה (WtHR) הוא מנבא מדויק יותר לסיכון לאי ספיקת לב מאשר מדד מסת הגוף המסורתי (BMI).
"ערכנו ניתוח זה כדי לחקור את הקשר בין יחס המותן לגובה להתפתחות אי ספיקת לב", אמרה ד"ר עמרה יוג'יץ' מאוניברסיטת לונד, על פי EurekAlert. "ה-BMI הוא המדד הנפוץ ביותר להשמנה. עם זאת, הוא מושפע מגורמים כמו מגדר ומוצא אתני, והוא אינו מתחשב בהתפלגות שומן הגוף".
המחקר עקב אחר 1,792 משתתפים מפרויקט המניעה של מלמו, הכולל מבוגרים בגיל העמידה ומבוגרים יותר באזור מלמו שבשבדיה. עם גיל ממוצע של 67 שנים ו-29 אחוז מהמשתתפים נשים, עקבו אחר הקבוצה באופן פרוספקטיבי במשך כמעט 13 שנה. במהלך תקופה זו, 132 משתתפים פיתחו אי ספיקת לב.
המשתתפים נבחרו כך שבערך שליש מהם היו בעלי רמות גלוקוז תקינות בדם, שליש היו בעלי גלוקוז בצום מוגבר או טרום סוכרת, ושליש היו חולי סוכרת. חציון יחס המותניים-גובה של כל המשתתפים היה 0.57, עם טווח בין-רבעוני של 0.52 עד 0.61.
החוקרים חילקו את המשתתפים לארבע קבוצות על פי יחס המותניים-גובה שלהם. הם מצאו כי אנשים עם יחס המותניים-גובה הגבוה ביותר (חציון WtHR 0.65) היו בעלי סיכון מוגבר לפתח אי ספיקת לב. באופן ספציפי, אלה ברבעון העליון היו בעלי סיכון גבוה כמעט פי שלושה בהשוואה לאלה בשלושת הרבעונים הנמוכים יותר, עם יחס סיכון של 2.71.
"יחס מותניים-גובה גבוה יותר היה קשור לעלייה משמעותית בסיכון לפתח אי ספיקת לב", ציינה ד"ר יוג'יץ'. "שומן סביב איברים פנימיים (שומן ויסצרלי) מסוכן במיוחד ללב. WtHR משקף סיכון זה טוב יותר מאשר BMI".
השמנה מרכזית, המאופיינת בשומן המאוחסן סביב הבטן, ידועה כמסוכנת יותר לבריאות הלב מאשר שומן באזורים אחרים. היא קשורה לסיכון גבוה יותר למחלות לב, סוכרת ואי ספיקת לב. בעוד ש-BMI מחשב שומן גוף על בסיס גובה ומשקל, הוא אינו מציין היכן השומן מאוחסן בגוף, וזוהי מגבלה.
"השמנה משפיעה על חלק ניכר מהחולים באי ספיקת לב", אמרה ד"ר יוג'יץ'. "בעוד ישנם מקרים של אנשים עם BMI גבוה שבאופן פרדוקסלי יש להם תוצאה טובה בנוגע לאי ספיקת לב, זה לא המקרה כאשר המדד המנבא הוא יחס היקף מותניים-גובה".
המחבר השותף ד"ר ג'ון מולבין מאוניברסיטת לונד ובית החולים האוניברסיטאי של מלמו הדגיש את היישומים המעשיים של הממצאים. "מצאנו ש-WtHR היה מנבא משמעותי להתפתחות אי ספיקת לב, והתוצאות שלנו מציעות ש-WtHR עשוי להיות מדד טוב יותר מ-BMI לזיהוי חולים עם אי ספיקת לב שיכולים להפיק תועלת מטיפולים להשמנה", הוא אמר, על פי Science Daily.
ד"ר מולבין הציע שהשאיפה למדידת מותניים הקטנה ממחצית הגובה היא אידיאלית ויכולה להיות מטרת בריאות יעילה. "אם היקף המותניים עולה על מחצית הגובה, זו סיבה לדון באסטרטגיות להפחתת סיכוני בריאות עם רופא", הוא ייעץ.
המחקר מדגיש את חשיבות מדידת ההשמנה המרכזית במקום להסתמך רק על BMI. יחס המותניים-גובה הוא כלי פשוט ומעשי לרופאים ומטופלים, הדורש רק מדידות מותניים וגובה להערכה. החוקרים מאמינים שממצאיהם מראים ש-WtHR יכול לזהות טוב יותר אנשים בסיכון ולסייע במניעה וניהול של אי ספיקת לב.
"הצעד הבא הוא לבחון האם יחס היקף מותניים-גובה יכול לנבא הפרעות קרדיומטבוליות אחרות במדגם גדול יותר של מתנדבים", הוסיף ד"ר מולבין. למרות שמדד ה-BMI שימש באופן מסורתי כמדד הסטנדרטי להשמנה, המחשב שומן גוף על בסיס גובה ומשקל, הוא אינו מתחשב בהתפלגות השומן. מגבלה זו עלולה להוביל לתחזיות "אופטימיות באופן מוטעה" עבור חלק מהמטופלים. היחס בין היקף המותניים לגובה, מצד שני, מספק שיקוף טוב יותר של שומן פנימי - מאגר השומן המזיק סביב האיברים הפנימיים.
ממצאים אלה מדגישים את הצורך של אנשי מקצוע בתחום הבריאות לשקול את יחס היקף המותניים לגובה בהערכות שגרתיות ולעודד אנשים לעקוב אחר היחס הזה כחלק מניהול בריאותם. על ידי התמקדות בהשמנה מרכזית, ניתן ליישם אסטרטגיות יעילות להפחתת הסיכון לאי ספיקת לב ולשיפור הבריאות הקרדיווסקולרית הכללית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו