״קיבלתי ילד שמתנהל לפי תשובות של אלגוריתם״: המחיר הנסתר של AI בקרב צעירים

הורים ואנשי מקצוע מדווחים לאחרונה על עלייה במצוקה נפשית בקרב ילדים ונערים הקשורה לשימוש בכליבינה מלאכותית. על פי הדיווחים, נראה כי המצוקה של ילדים ובני נוער כבר מזמן אינה מתרחשת רק בכיתה, בחצר או בבית - יותר ויותר הורים מגלים שהיא נוצרת במסכים, ובמרכזה כלי AI חכמים, זמינים וכמעט בלתי מפוקחים.

צ’אטבוטים כמוChatGPT,Gemini וכלים נוספים הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום של צעירים ובני נוער. יואב כהן, אב לשתי בנות בחטיבת הביניים, מודה שגם הוא - כמו רבים - ראה בתחילה בעיקר את היתרונות. "בהתחלה התלהבתי. זה כלי מדהים. הבת שלי קיבלה עזרה בלימודים, שיפרה ניסוחים, הרגישה יותר בטוחה", הוא אומר. "הבעיה התחילה כששמתי לב שהיא כבר לא מנסה".

לדבריו, הקלות שבה היא יכלה להיעזר בטכנולוגיה, הפכה בסופו של דבר למכשול: "היא לא מתמודדת עם קושי, לא שואלת שאלות, אלא פשוט פונה למכונה. בלי הבינה היא נתקעת, נלחצת, מאבדת ביטחון. זה לא רק כלי עזר, זו פגיעה אמיתית בלמידה".

ההסתמכות הגוברת על AI מעוררת דאגה גם בקרב חוקרים ואנשי טיפול. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על שימוש הולך וגובר של בני נוער בצ’אטבוטים לא רק לצורכי לימודים, אלא גם לשיחות אישיות, לפריקת מתחים ולעיתים לטובת התמודדות עם תחושות של בדידות, חרדה ומצוקה. בארה"ב, כ-13 אחוז מהצעירים בגילאי 12-21 בסקר שפורסם בנובמבר האחרון ב-AJMC אמרו כי פנו לכלי AI לקבלת ייעוץ נפשי - רבים מהם באופן קבוע.

נועה אלמוגי, אם לילד בן 12, מספרת שהמעבר משימוש לימודי לשימוש רגשי היה כמעט בלתי מורגש. "זה התחיל בשיעורי בית, אחר כך בהתייעצויות לגבי חברים, על ריבים עם האחים, על איך להגיב בסיטואציות חברתיות. בשלב מסוים הבנתי שהילד שלי מדבר עם הבינה יותר מאשר איתנו", היא מתארת, "הוא הפסיק לשתף, הפסיק להתלבט בקול. קיבלתי ילד שמתנהל רגשית לפי תשובות של אלגוריתם. זה משבר שקט, אבל עמוק".

הפיתוי: חברות ללא דרישות וזמינות אינסופית

אכן נראה כי החשש אינו נוגע רק לעצם השימוש, אלא גם להיעדר גבולות, סינון והכוונה. בעוד משרד החינוך מקדם תוכניות לחינוך לבינה מלאכותית, חלק מההורים כבר טוענים כי השיח מתמקד בחדשנות ובהזדמנויות, ופחות בהגנה ובהתמודדות עם הסיכונים הטמונים בטכנולוגיה: אין התאמה לגיל, אין מנגנונים לזיהוי מצוקה, ואין חינוך מספק לחשיבה ביקורתית מול האלגוריתם. כך, ילדים ובני נוער נחשפים למערכות שתוכננו למקסם זמן מסך ומעורבות, בלי להבין את האינטרסים שמאחוריהן.

חן ברקת, יזם אימפקט חברתי ומומחה בתחום, מסביר: "צריך להבין שהמשוואה כרגע אינה מאוזנת: מצד אחד עומד הילד שלנו, ומצד שני עומדים מחשבי-על שתוכנתו למקסם את זמן השהייה שלו מול המסך בכל מחיר. חברות הענק נמצאות במרוץ חימוש על תשומת הלב, ובמרוץ הזה הבטיחות הנפשית של הילדים נדחקת הצידה. לכן, גדרות וחסמים טכניים לא יספיקו.

"ה'חיסון' היחיד שיעבוד לטווח ארוך הוא פיתוח שריר החשיבה הביקורתית אצל הילדים: ללמד אותם להבין מי עומד מאחורי האלגוריתם, מה האינטרס שלו, ומתי השיח עם המכונה מפסיק לשרת אותם ומתחיל לנהל אותם".

ברקת מספר כי בעולם כבר דווחו מקרים קשים שבהם קשר רגשי עמוק בין נערים לצ’אטבוטים היה חלק מהקשר רחב יותר של מצוקה נפשית חמורה, ואף הוביל להליכים משפטיים נגד חברות טכנולוגיה בטענה להיעדר הגנות מספקות.

"אנחנו עדים לתופעה מדאיגה של אינטימיות מלאכותית", ברקת מחדד. "ילדים ובני נוער נשאבים לקשר עם ה-AI כי הוא מציע להם משהו שקשה למצוא בעולם האמיתי: חברות ללא דרישות, הקשבה ללא שיפוטיות וזמינות אינסופית. אבל עלינו לומר את האמת - זו אשליה. אלגוריתם לא יכול להציע אמפתיה, הוא יכול רק לבצע סימולציה שלה. הסכנה הגדולה היא שילדים יתרגלו ל’מזון המהיר’ הזה של הרגש, ויאבדו את היכולת להתמודד עם המורכבות והעומק של קשר אנושי אמיתי, על כל האתגרים שבו״.