מחקר חדש שפורסם בכתב העת eBioMedicine חושף גישה חדשה להבנת הקשר בין זמני אכילה לבריאות. חוקרים מהמכון הגרמני לתזונת אנוש (DIfE) בדקו 92 תאומים זהים ולא-זהים ללא סוכרת, ומצאו שמה שקובע את ההשפעה הבריאותית של ארוחה הוא לא רק השעה שבה היא נאכלת, אלא היחס בין זמן האכילה לשעון הביולוגי האישי של כל אדם.
במחקר, המשתתפים תיעדו את כל מה שאכלו במשך חמישה ימים רצופים, כולל שעות האכילה. במקביל, החוקרים מדדו את השעון הביולוגי האישי של כל משתתף באמצעות שאלון על שעות השינה - הם חישבו את "נקודת אמצע השינה", שהיא הנקודה החוצה בין זמן ההירדמות לזמן ההתעוררות. למשל, מי שנרדם ב-23:00 וקם ב-07:00, נקודת האמצע שלו היא ב-03:00. בנוסף, החוקרים ביצעו בדיקות מטבוליות מקיפות כולל בדיקת סבילות לגלוקוז (סוכר).
החוקרים חישבו לכל משתתף את "הזמן הצירקדי של נקודת האמצע הקלורית" (המונח "צירקדי" מתייחס לשעון הביולוגי היממתי של הגוף). הם בדקו כמה זמן עבר בין נקודת אמצע השינה של האדם לבין הזמן שבו הוא צרך 50 אחוז מהקלוריות היומיות שלו. בממוצע, המשתתפים הגיעו לנקודת האמצע הקלורית שלהם בשעה 15:51.
הממצא המרכזי: ככל שנקודת האמצע הקלורית הייתה רחוקה יותר מנקודת אמצע השינה, כך נמצאו בעיות בעיבוד גלוקוז. "אנשים שאכלו את הקלוריות העיקריות שלהם מוקדם יותר ביום הראו רגישות טובה יותר לאינסולין", מסבירה פרופ' אולגה רמיך, שעומדת בראש המחלקה למטבוליזם מולקולרי ותזונה מדויקת במכון. "לעומת זאת, נבדקים שצרכו את הקלוריות העיקריות שלהם מאוחר ביום הראו רגישות ירודה יותר לאינסולין, שקשורה לסיכון גבוה יותר לסוכרת מסוג 2".
רגישות לאינסולין היא מדד ליכולת התאים בגוף להגיב להורמון האינסולין ולקלוט גלוקוז מהדם. כאשר הרגישות נמוכה, הגוף נאלץ לייצר יותר אינסולין כדי לשמור על רמות סוכר תקינות - מצב המהווה גורם סיכון מרכזי לסוכרת מסוג 2.
הגנטיקה משפיעה על הרגלי האכילה
ממצא חשוב נוסף במחקר נוגע לתפקיד הגנטיקה. כשהחוקרים השוו את הרגלי האכילה של תאומים זהים (החולקים 100 אחוז מהגנים) לתאומים לא-זהים (החולקים כ-50 אחוז מהגנים), הם גילו שגורמים גנטיים משפיעים על עד 60 אחוז מדפוסי האכילה היומיים.
השפעה גנטית גבוהה במיוחד נמצאה עבור הזמן הצירקדי של הארוחה הראשונה ביום (59.2 אחוז), אחוז הקלוריות הנצרכות בארוחה האחרונה (59.7 אחוז) ומספר הארוחות ביום (54.4 אחוז). מעניין שהזמן הצירקדי של נקודת האמצע הקלורית - הפרמטר שנמצא קשור ביותר לבעיות מטבוליות - הראה השפעה גנטית נמוכה יותר (34.5 אחוז). זה אומר שלמרות שלגנטיקה השפעה משמעותית על מתי נאכל ארוחת בוקר או כמה נאכל בערב, יש לנו יותר שליטה על מתי במהלך היום נצרוך את מרבית הקלוריות שלנו.
המשתתפים במחקר אכלו בממוצע 4.75 ארוחות וארוחות ביניים ביום, כשהארוחה הראשונה הייתה בסביבות 09:15 והאחרונה בסביבות 20:12. אלו שנקודת האמצע הקלורית שלהם הייתה מאוחרת יותר ביחס לשעון הביולוגי שלהם הראו לא רק רגישות נמוכה יותר לאינסולין, אלא גם מדד מסת גוף (BMI) גבוה יותר והיקף מותניים גדול יותר. קשרים אלה נשארו מובהקים גם לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גורמים כמו גיל, מין, צריכת קלוריות יומית ומשך שינה.
לדברי פרופ' רמיך, "עבור אנשים מסוימים, בגלל שעיתויי האכילה הם תורשתיים חלקית, ייתכן שיהיה קשה לשנות את ההרגלים שלהם. יש צורך במחקרי אימות נוספים וניסויים קליניים כדי להבין טוב יותר את האפקטיביות של התערבויות המבוססות על עיתוי ארוחות".
המחקר מצביע על כך שהעברת צריכת הקלוריות העיקרית לזמן מוקדם יותר ביחס לשעון הביולוגי האישי עשויה לשפר את חילוף החומרים של גלוקוז ולהפחית סיכון לסוכרת מסוג 2 והשמנה. עם זאת, ההשפעה הגנטית החזקה על חלק מהרגלי האכילה מדגישה שגישה אחת לא מתאימה לכולם, ושיש צורך בהתאמה אישית של המלצות תזונתיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו