באו למילואים: צפו בכלבי הנחייה ש"גויסו" לעודד את העורף

עמותת "עיניים מנחות לעיוור", מבין העמותות היחידות בישראל אשר מגדלות ומכשירותכלבי נחייה, התגייסה כמעט מיד עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" לסייע בשיקום וחיזוק הפצועים, המפונים והחיילים – אליהם היא מגיעה עם הכלבים.

"הגענו עם מספרגורי לברדורלבית החולים רמב"ם שבחיפה, אליו הגיעו חלק מהמטופלים. עברנו בין המחלקות, כולל אלו של מונשמים, וראינו איך כשכושי הזנבות פשוט האירו כל חדר אליו נכנסנו", סיפרה ציפי גלפרין, רופאה במקצועה המתנדבת כמשפחת אומנה בגידול כלבים. "ראו את השפעת הגורים על המטופלים וגם על בני המשפחות המודאגים. הגענו גם אל בתי מלון שאליהם פונו תושבי שלומי ואשקלון, ומיד התאספו סביבנו עשרות ילדים. לרגע זה הרגיש כאילו אנחנו בעולם אחר, שאנו נמצאים במציאות אחרת עם קולות צחוק ושמחה. מאז אנחנו לא מפסיקים, וממשיכים להגיע לעוד ועוד מקומות עם כמה שיותר כלבים".

אחת המטופלות שאנשי העמותה הגיעו אליהן היא עומר בת ה-17, שעברה ניתוח ברגלה. "זה לא פשוט להיות בבית החולים במשך 5 ימים", סיפרה אמה מירב, ששהתה איתה במחלקה כאשר הגיעו הכלבים. "עזרתי לה להתלבש, כשלפתע שמענו את קולות הכלבים. סיימנו להתארגן מהר, וכשיצאנו מהחדר במחלקה שם צוות מגדלים שלושה כלבים. בגלל שהיא הייתה אחרי ניתוח, היא הייתה יכולה לרדת מהמיטה, אז אחד הכלבים פשוט עלה על המיטה שלה כדי שהיא תוכל ללטף אותו. אין מילים לתאר את האושר והשמחה שזה גרם לה. אפשר היה לראות שזה פשוט מאיר אותה, ועכשיו היא רוצה שגם נאמץ כלב, ואני שוקלת בחיוב לעשות זאת".

אלה מטק, מנהלת תחום האומנה בעמותה, ציינה כי כלבי הלברדור מתאימים למשימה בזכות האופי הרגוע והחברותי שלהם: "הכלבים המקסימים האלו הוכשרו לעבוד עם אנשים ברגישות ובנאמנות באמצעות האינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלהם".

לדברי גלפרין, המפגש עם הכלבים אפשר לכמה מהמפונים לדבר על הכלבים שלהם ועל הגעגוע אליהם, שכן כמה מהם נפגעו או נותרו מאחור. "זה עשה להם טוב לפגוש את הכלבים שלנו, להתמודד עם הגעגוע ולהפגין את האהבה שלהם לכלב שלהם באמצעות הגורים שלנו", אמרה. "אפילו ההורים חיפשו תירוץ לבוא למפגש עם הכלבים, והם נהנים בו לא פחות מהמטופלים".

כמובן שהכלבים של גלפרין לא ויתרו גם על חיילי צה"ל: "שחררנו את הכלבים ונתנו להם לרוץ ולהשתולל עם חיילי המילואים, וראינו איך כולם חוזרים לפתע להיות ילדים".