"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
{"name":"\u05d4\u05d1\u05de\u05d4 \u05e9\u05dc\u05d4\u05df 2025 - \u05d4\u05d9\u05d5\u05dd"}

הבמה שלהן 2025

רבקה נדיבי ישבה בשבי הירדני, איבדה בן ונין בצה"ל - ועדיין שומרת על אופטימיות

סיפורה של רבקה נדיבי, בת 98, הוא תמצית המסירות ואהבת הארץ • היא ברחה מאימת הנאצים, עסקה בקליטת ילדים יתומים שורדי שואה, נפלה בשבי הירדני ושכלה את בנה, צוער בקורס קצינים, שנעלם במדבר וגורלו לא היה ידוע במשך תשע שנים • לפני כארבעה חודשים איבדה את נינה, עברי דיקשטיין, קצין בגולני שנפל בלבנון: "כשבישרו לי עליו רציתי לבכות, ולא הייתי מסוגלת. זה כבר יותר מדי" • ולמרות הכל היא נחושה ואופטימית, ומייעצת לסבתות ולאימהות השכולות: "תחשבו על כל הדברים הטובים והחשובים שעשו הנופלים והנופלות. הם הספיקו להשאיר משהו בעולם, ואנחנו יכולים להמשיך בדרכם"

"בעלי נפל למען המדינה, ואני אמשיך להילחם עליה"

הקן המשפחתי שהקימו נשען על הקריירה הצבאית המשותפת שלהן ושל בעליהן - אבל כשהן נותרו אלמנות, עלתה השאלה מהו מקומם של המדים בחייהן החדשים • למרות הקושי והדאגה למשפחה, הן בחרו לא לוותר על השליחות • סא"ל ליאור פאר־בכר: "הבית שלנו עמד על שתי רגליים, אחת התרסקה - והשנייה חייבת להתחזק" • סגן מ', שאיבדה את בעלה בלבנון: "זה שתי וערב - גאווה ורצון להמשיך, לצד כאב תהומי. אין לנו ברירה, נצח ישראל זה משהו גדול יותר מאיתנו"