לא צריך להיות נביא כדי לשער מה יהיה הנושא הנפוץ ביותר לשיחה באליפות העולם בכדורגל חופים, שתיפתח ביום חמישי בבירת רוסיה. אנשי הענף יצפו בעיניים בורקות במתרחש על החול, אבל ידברו בעיקר על הסיכויים של "האח הקטן" של הכדורגל הקלאסי להתקבל לאולימפיאדה. המשחקים בטוקיו הדגימו אילו פלאים יכולה ההילה האולימפית לחולל לכדורעף חופים או לכדורסל 3x3, ובכדורגל חופים בהחלט רוצים ללכת בנתיב הזה.
בינתיים, עוד לפני השדרוג האולימפי, המונדיאל הקטן במוסקבה צפוי להפוך לחגיגה גדולה. אמנם, כמו כל דבר הקשור לרוסיה, הוא אינו חף משערוריות משולבות פוליטיקה. האחרונה שבהן פרצה על סף הפתיחה, כאשר נבחרת אוקראינה ויתרה על ההשתתפות כדי לא להגיע למדינה שעימה היא מצויה בסכסוך "חם" על שטחי חצי האי קרים ודונבאס, ובמקומה זכתה שווייץ בכרטיס המיוחל.
רוסיה המארחת הצהירה כי כל תוצאה נמוכה מן ההגעה לגמר תיחשב מבחינתה לכישלון, והפעם לא מדובר בשיגעון גדלות של מי שחטפה עוד פגיעה ביוקרה במשחקי היורו ובמשחקים האולימפיים. בכדורגל חופים הרוסים נחשבים למעצמה, אף שהדימוי של רוסיה רחוק מתמונות הנוף של קופקבאנה, המזוהה כל כך עם המשחק. הם זכו באליפויות העולם ב־2011 וב־2013, והגיעו למקום השלישי באליפות שנערכה לפני שנתיים. "קריסטל" הרוסית היא הקבוצה המעוטרת ביותר בכדורגל החופים האירופי, ולפני כחודש קטפה את גביע האלופות הרביעי בתולדותיה.
הרוסים, שנמצאים כעת במקום הרביעי בדירוג נבחרות כדורגל חופים של פיפ"א, יסתייעו בעידוד של האוהדים ביציעים. על אף פגעי מגיפת הקורונה, המארגנים החליטו לא להטיל הגבלות על צופים. במשחק, המשוחק על ידי חמישה שחקנים מכל צד, שוער וארבעה שחקני שדה, הקהל ביציעים עשוי להפוך לשחקן השישי של נבחרת רוסיה. האצטדיון, שהוקם במיוחד לתחרות בסמוך לאצטדיון לוז'ניקי הזכור מאירוח המונדיאל ב־2018, יכיל לא פחות מ־5,000 צופים נלהבים.
התוכניות הרוסיות עלולות להשתבש משום שכמה נבחרות אחרות, ובראשן ברזיל ופורטוגל, באות לטורניר חדורות רוח קרב ויומרות ניצחון. הפורטוגלים, אלופי העולם המכהנים, מתהדרים גם במדליות זהב של מונדיאל 2015, ואילו הברזילאים, אבות המשחק, שלטו בו ללא עוררין במאה הקודמת ובעשור הראשון של המאה הנוכחית, בעידן שבו האליפות כונתה "מונדיאליטו", והחזירו לעצמם את המקום הראשון במונדיאל 2017.
שמה של מועמדת נוספת לזכייה יישמע מפתיע למי שפחות מעורה ברזי הענף. זוהי נבחרת טהיטי, אשר דורגה בקבוצת האיכות הראשונה ומכוונת גבוה. לקבוצת האיים הטרופית אין הישגים בכדורגל רגיל, אבל בכדורגל חופים יש באמתחתה שני תארים של סגנית אלופת העולם. המאמן של הטהיטים טבה זברוני הודה בראיון שלפני הטורניר שלשחקניו הוקל עם הנחיתה במוסקבה: הם חששו מהקור הרוסי, אך במקומו נקלעו לטמפרטורות המוכרות בסביבות 30 מעלות.
30 מספרות במשחק בודד
למרות היסטוריה רשמית קצרה, כדורגל חופים הספיק לייצר מסורות טקטיות ואפילו כוכבים משלו. הממדים הקטנים של המגרש ושל השערים והמשטח החולי מכתיבים את ההבדלים העיקריים בינו לבין כדורגל קלאסי. לא כל כדורגלני הצמרת הצליחו במעבר מהדשא לחול, ואלה שכן הצליחו, כמו אריק קאנטונה, זיקו, ז'וניור ורומאריו, היו בעלי יכולת טכנית גבוהה במיוחד, אבל גם הם נאלצו להסתגל לתנאים החדשים והתלוננו עליהם לא מעט.
המאמנים תולים זאת בעובדה שבכדורגל חופים הכדור רוב הזמן נמצא באוויר, והטיפול בו מצריך מיומנות אחרת ושרירים אחרים. תוסיפו לכך את הפיזיות המוגברת הכרוכה במשחק על משטח טובעני, ותקבלו תשובה לשאלה מדוע רוב השחקנים של הנבחרות הבכירות התמחו מגיל צעיר במשחק על חול.
אלינטון אנדראדה, שוערה של פורטוגל, עבר הסבה לכדורגל חופים רק בגיל 36, אחרי קריירה ארוכה שכללה מועדוני פאר כמו מארסיי. היום, כעבור שש שנים, הוא נחשב לשוער הטוב ביותר בענף, אבל מודה שהוא עדיין מעדיף לערוך את האימונים בשער קלאסי, הארוך בכשני מטרים לעומת שער כדורגל חופים. אחרים מתלוננים שעל החול, כל גליץ' מוגדר כעבירה.
עם זאת, על כל אלה מפצה האלמנט הטכני הנפוץ והמרהיב ביותר בכדורגל חופים - בעיטת מספרת הידועה בשם "ביסיקלטה". על הדשא רואים אותה פעם במחזור משחקים, אם בכלל. על החול של מוסקבה "ביסיקלטות" תחזורנה בתדירות של 30-20 למשחק. רק בשביל זה שווה לשכוח מהדשא, לפחות ל־11 ימים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו