"לשדר את גמר המונדיאל זה חלום שמתגשם, הופתעתי שבחרו בי"

יהונתן כהן עדיין לא מעכל כי נבחר לשדר עבור כאן 11 את המשחק הכי גדול בעולם (ראשון, 22:00): "יש לחץ טוב, אני מוכן" • הוא משתף במחשבות ("אני צריך לגרום לאנשים להתחבר לאירוע הענק הזה"), מודה לקולגות (קיבלתי מהם את הרוח הכי מפרגנת שאפשר") ומתגעגע למאיר איינשטיין ז"ל: "הוא המודל שלי"

יהונתן כהן. צילום: איציק פרז, כאן 11

באחד מימי שישי בצהריים, כשהוא עומד מול סירים מלאי כל טוב מעשה ידיו להתפאר, יהונתן כהן קיבל הודעה ששינתה את חייו המקצועיים. "אורי דרור העורך הראשי של שידורי המונדיאל בתאגיד סימס לי ושאל אם אני פנוי. אמרתי לו שננסה מאוחר יותר, אבל הוא התעקש. הבנתי שיש דחיפות והסכמתי, ממילא הבורגול עם הבצל צריך עוד להתבשל", הוא מספר.

צרפת - ספרד 2:0 // כאן 11, מונדיאל 2026

השניים עלו לזום, "ואז הוא ירה לעברי - 'החלטנו לבחור בך לשדר את משחק הגמר'. נכנסתי להלם, חטפתי צמרמורת ועם חולצת בישולים מוכתמת וישבתי ובכיתי, דמעות של ממש. לראשונה בחיי, גמגמתי מרוב התרגשות. חשבתי, איך אני, הילד הקטן מירושלים, מהגבעה הצרפתית, ששמע בגיל 5-4 שירים ושערים, ושידר לעצמו, וחיקה את מאיר איינשטיין ומוטי חביב ורק חלם לשדר פעם משחק בעצמו, הולך להגשים את החלום הכי גדול בחיים".

כהן התקשר לדנה, אשתו, שבדיוק יצאה להביא את הילד מהגן, וכנראה שצעקת ה"יש" שלהם פילחה את ת"א, מזכירה את האוקטבות שיצאו ממנו בתיאור השער של ליונל מסי מול מצרים בשמינית הגמר.

אורי אוזן ויהונתן כהן, צילום: איציק פרז, כאן 11

"פרושים לפניי, בחדר במלון, ג'ינג'ר, ג'ינג'ר דבש, כדורי מציצה מקומיים, דקסמול יום ולילה, חטיפי אנרגיה, מה לא. אני חייב להגיע לכל משחק, לא רק לגמר, בשיא הבריאות, הדריכות והריכוז", הוא מסביר את רמת המוכנות שלו לרגע הגדול, למרות צרידות קלה. "אני חזרזיר וגרגרן לא קטן של אוכל, אבל ביום של משחק זה רק תזונה בריאה. 24 שעות לפני אני מתכנס, אוכל הרבה ירקות, פחות שומן, לא בשר כבד, לא דברים מטוגנים. ביום של המשחק זה יכול להיות ירקות, סושי, אולי גם פרגית טובה. שום חיטה לבנה וכאלה".

תצליח לישון בלילה לפני הגמר?

"יש לחץ, אבל טוב. לחץ של כיף. אני אשן טוב ואגיע מוכן. אני גם עושה דמיון מודרך ומנסה לחשוב מה אני אגיד, אשדר, אולי סופרלטיבים שלא נאמרו כבר".

יהונתן כהן, צילום: איציק פרז, כאן 11

"לא חסר לי דבר"

כהן כמובן מוביל את שידורי המונדיאל בכאן 11, שזוכים להצלחה גדולה ולשיאי צפייה של 20%, וביום ראשון הוא ייכנס לרשימת הגדולים ששידרו גמר מונדיאל. "הופתעתי שבחרו בי", הוא מודה, "כי אני מוקף בקולגות מעולות. פעם היו שלושה שדרים מעולים, יורם ארבל, מאיר איינשטיין ז"ל ורמי ויץ - והבחירה הייתה ביניהם.

"היום, בערוץ שלי, יש לך את עמיחי שפיגלר שהוא שדר־על, נדב יעקבי שהרזומה שלו מדבר בעד עצמו והוא ענק, ובצ'רלטון יש את שרון דוידוביץ' המעולה ולירן שכנר ודור הופמן. להיבחר מתוך רשימה כזאת, שכל אחד מהם ראוי לא פחות ממני, זה באמת חלום שהתגשם".

יהונתן כהן, צילום: אורן אהרוני

אתה חושב שהקולגות מקנאים בך?

"האמת שלא. ברור שכל אחד היה רוצה לקבל את העמדה הכי נחשקת בעולם, אבל אני קיבלתי מהם את הרוח הכי חזקה ומפרגנת שאפשר".

אחרי גמר המונדיאל, תצליח לעשות את המעבר החד לשידור משחק משמים מליגת העל בדוחא למשל?

"ברור שתהיה ירידת מתח. אבל אני לעולם לא שוכח שבזכות עשר השנים ששידרתי את הליגה הלאומית, ובזכות הנסיעות לקריית שמונה, דוחא וטבריה, אני כאן - מתכונן לשדר את הגמר הגדול.

"המודל שלי בעניין הזה הוא מאיר איינשטיין. לא אשכח איך אחרי השידור הענק שלו, לפנתיאון, מהניצחון של ישראל על צרפת בפארק דה פראנס (2:3, ב־1993; ע"נ) הוא שידר בליגה הלאומית משחק על כלום ביום שישי ב־12 בצהריים בין הפועל ירושלים למכבי יפו. ישבתי שם ושמעתי את השאגות שלו בגולים והבנתי עד כמה הוא גדול, ואיך הוא עשה את המעבר הלא פשוט הזה".

מאיר איינשטיין ז"ל, צילום: פיני סילוק

היית אומר שהוא גדול השדרים שלנו בכל הזמנים?

"אני חושב שיש שניים כאלו. יורם ארבל הוא פורץ דרך שהביא לפה סטנדרט שידורי אחר, מדהים ועוצמתי. אני צופה לפעמים בשידורים שלו והם כל כך טובים, מחוברים, רלוונטיים גם היום. הוא יחיד בדורו. ואיתו זה איינשטיין, שאליו תמיד התחברתי ברמה האישית, הרגשית. היה בו שילוב יוצא דופן של קול, חיבור רגשי עמוק שאין שני לו וחושים עיתונאיים נדירים. הוא ידע לזהות סיפור, אירוע, בצורה מופתית. הוא עצום".

כשאני שואל את כהן אם הוא שדר טוב, הוא צוחק, ולא כהרגלו מתמהמה קצת עם מתן התשובה: "על פי אמות המידה שקבעתי לעצמי, על פי האהבה שלי למקצוע ואחרי מאות משחקים שצפיתי בהם לפני ועכשיו שאני רואה אחרים, אני חושב שאני שדר כדורגל לא רע".

אתה מצפה שתקודם עכשיו לשידור המשחק המרכזי בליגת העל וגם בליגת האלופות?

"לכל אדם יש אספירציות להגיע כמה שיותר רחוק. אני יודע שיש אנשים מעולים שחולקים את אותה פוזיציה כמוני ואני מרגיש שמעמדי טוב בערוץ הספורט, שיש לו מניות רבות בהתפתחות שלי. אני לא מרגיש שחסר לי דבר, ומשדר פה ושם את המשחקים האלו".

יהונתן כהן, צילום: אורן אהרוני

"חובת ההוכחה עלי"

כהן (47) כאמור גדל בירושלים, והיה חלק מחבורה בועטת במיוחד והקים עיתון אוהדים של הפועל ירושלים יחד עם הפרשן אסף כהן, חבר ילדות שלו, גיא לרר מערוץ 13 ("הצינור"), אמיר שואן עורך "הצינור" ואחרים. כהן הספיק לכתוב במקומון ירושלמי ומשם הגיע אחרי הצבא לערוץ הספורט.

בערוץ, הכיר כהן את אהבת חייו, דנה, שהיתה מהר מאוד משאת נפשו. לזוג יש שלושה ילדים: יואב (14.5), יעל (11) ודוד (5), שיהונתן מאוד מתגעגע אליהם.

יהונתן כהן ואסף כהן, צילום: איציק פרז, כאן 11

יש מישהו נוסף שחסר לו בשבועות האחרונים: "אני מאוד קרוב לשלמה שרף, אנחנו מדברים כמעט כל יום. בנסיעות הארוכות שלנו למדתי להכיר איש חם מאין כמוהו. הערצתי אותו תמיד ואני פשוט אוהב אותו בכל ליבי".

יאללה, אתה מוכן לגמר?

"חובת ההוכחה עכשיו היא עלי. אני צריך להיות בטופ של הטופ, לגרום לאנשים להתחבר לאירוע הענק הזה. אני מאמין שזה מה שיקרה".

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר