איזו דרך דרמטית זו הייתה לסיים את חלקו של כריסטיאנו רונאלדו במונדיאל האחרון שלו. בתוספת הזמן, כשהקהל היה מוכן נפשית להארכה, היה זה מיקל מרינו שקבע את גזר - ההדחה. ספרד, כמו שציפו ממנה, תמשיך איתנו הלאה.
שני זרקורי ענק הוצבו באצטדיון בדאלאס. האחד הופנה לעבר רונאלדו, בן ה-41, שהצהיר כי מדובר במונדיאל האחרון שלו. השני הופנה לעבר יורש העצר, לאמין ימאל, עוד לא בן 19 ואמור לקחת את ספרד כל הדרך לגביע.
אם זה היה רונאלדו הצעיר אולי היה ניתן להשוות בין השניים, בכל זאת הכדורגלן הבוגר אהב פעם את הדהירות באגף ואת החיתוך למרכז, אבל בגילו המתקדם אותות השנים ניכרים היטב על הקפטן הפורטוגלי. התנועה לא אותה תנועה וגם כשהוא מנסה מרגישים את הקושי, בטח כשיש עליו בלם צעיר כמו פאו קוברסי, שזו משימת חייו. ספרד שיחקה חמישה משחקים במונדיאל ולא ספגה שער. מדהים.
רונאלדו עם כל יכולת הסיום הפנומנאלית, בגילו, הוא המלכוד של פורטוגל. נראה שאין מצב שהוא לא יפתח, או יוחלף בדקה מוקדמת. זה כתוב בחוזה של המאמן רוברטו מרטינס, שלא מתווכח. לאחרים הוא יכול להעיר, אבל לא למותג, לסמל ולדגל.
ללאמין ימאל היה במשך 55 דקות מאבק מרתק עם נונו מנדש, מגינה השמאלי של פריז סן ז'רמן, מהטובים בעולם בעמדה זו. שניהם אתלטים וזריזים. לא מעט פעמים הפורטוגלי סירב לאכול את הטעיות הגוף של הספרדי הצעיר וניצח בקרב.
רק שמנדש נפצע ויצא ובמקומו נכנס נלסון סמדו. הספרדי ניסה לא פעם להציל את המולדת ומצא את דיוגו קושטה מוכן, אבל לפעמים גם נראה שהוא רוצה יותר מדי לקחת על עצמו ובמקום לשחרר מסירה בזמן, מעדיף להיכנס עם הראש בקיר ופורטוגל לא נבחרת פראיירית.
כולם בכל זאת חיכו לצעד מנצח של כוכב ברצלונה, שיהיה גם רגע סמלי במאבק חילופי הדורות, בסוף היו אלה שני המחליפים הספרדים, פראן טורס עם בישול גאוני ומיקל מרינו עם הסיום. כמה שרונאלדו כעס. לא לתסריט הזה הוא קיווה כריקוד האחרון, לצערו זה מה שהבמאי רצה.
