לא נתניהו וגם לא טראמפ, היחידי שהיה קרוב לניצחון המוחלט על איראן הוא אלייג'ה ג'אסט מנבחרת ניו זילנד. פעמיים העלה את נבחרתו ליתרון, פעמיים ראה איך האיראנים מוחקים אותו ומחלצים 2:2. לא נורא, באנו בגלל הפוליטיקה, יצאנו מבסוטים בגלל הכדורגל. משחק מצוין.
הגעתי ארבע שעות לפני המשחק הראשון של האיראנים במונדיאל 2026 לאצטדיון בלוס אנג'לס, ולא מעט איראנים כבר היו שם. לא מטהרן, אלא מקליפורניה החמימה. למרות הבקשות להימנע ממחאה כמעט כולם הגיעו עם דגל האריה והשמש, שקדם למהפכה, הבהירו שלפני ספורט, הם באו לתת הצהרה.
"באתי לעודד את ניו זילנד. אנחנו נגד הנבחרת האיראנית, כי היא נשלחה על ידי הממשלה ולא על ידי העם", הסביר פרהד ג'פארדזדה שהחזיק דגל משולב של איראן טרום המהפכה, ישראל וארה"ב, "בהמנון נשרוק בוז ונדאג שהשריקות יגיעו עד לאיראן".
בכלל נראה שאם נתניהו היה רץ לראשות ממשלת הגולים האיראנים, הוא היה יכול להקים קואליציה עם עצמו. "אני רוצה להגיד לביבי 'סיים את העבודה", אמר לי עלי רזא עזיזי, שהשתתף בהפגנה שנערכה מחוץ למגרש. "רק עליו אנחנו סומכים".
הדילמה של הישראלים
כולם חששו מההמנונים, לא פחות מהמשחק. מה בדיוק עושים? אפילו כישראלי שאלתי את עצמי אם אני צריך לתת כבוד, או למחות? הרי ישבנו במקלטים בגלל החלאות האלה, אנשים איבדו חיים, בתים. עמדתי. בחוסר חשק, בכל זאת מונדיאל. תמיד רצינו להפריד ספורט מפוליטיקה.
אני חייב להודות שלצד שריקות הבוז הצורמות ואנשים שעמדו עם גבם למגרש, היה גם מי ששר ושמתי לב פה ושם לדגלי הרפובליקה האסלאמית. עדיין יש כאלה שהולכים עם משטר האייתוללות.
נרתמו למען הנבחרת
לפי השניות הראשונות היה נדמה שאיראן באה טעונה. נבחרת פיזית, טכנית, רק שדווקא הניו זילנדים, עם כריס ווד, חלוץ בסגנון אנגלי של פעם, עלו ליתרון בדקה השביעית משער יפה מתוך הרחבה של ג'אסט, ממאת'רוול הסקוטית.
בדקות שלאחר מכן גם האיראנים שבאו לשרוק בוז, עשה רושם, שינו את דעתם והחליטו לתת גב. יותר ויותר קריאות 'איראן, איראן' נשמעו וגם המאמן אמיר גאלנואי שם לב לכך כשאמר בסיום: "הקהל היה איתנו ועל זה אני שמח, זה ההישג הגדול שלנו".
הנבחרת הגיבה לתמיכה עם בעיטה לקורה ואחריה שוויון של ראמין רזאיאן בדקה ה-32 עם קטנה שעברה ליד השוער והקפיצה את הקהל. הפעם ישבתי, יש גבול לספורטיביות.
האיראנים רצו, כל כך רצו. כל בעיטה, כל החמצה, הם לקחו ללב, בטח כששמעו את הקהל המאוכזב. ואז שוב פעם ג'אסט קלקל את המסיבה, אולי מדובר בסוכן מוסד ישראלי? תשע דקות אחרי פתיחת המחצית השנייה ווד מצא אותו בדאבל פס וכמו גדול הוא הרשית את השני. יש לי הרגשה שמאת'רוול תהיה בקרוב קטנה עליו.
האיראנים לא נתנו לקהל שלהם להתאכזב. רזאיאן שכבש את הראשון בישל את השני בדקה ה-64 בהרמה ומוחמד מוחבי נגח נפלא פנימה, 2:2.
זה נגמר בלחיצות ידיים וחיבוקים, אבל למאמן איראן היו גם תלונות, לא למי מהנבחרות כמובן: "זה מוזר, גם איחרו לנו את ההגעה ללוס אנג'לס וגם מאלצים אותנו לעזוב מיד אחרי המשחק, זה פוגע בהכנות שלנו בטורניר. אני נאלצתי להחליף שחקנים בגלל פציעות ולא בגלל סיבות אחרות". השד לא היה נורא, הוא רק הוכיח שהוא יודע לשחק כדורגל
