שישים שנה לאחר שזכתה בגביע העולם על אדמתה, נבחרת אנגליה תנסה ללכת עד הסוף במונדיאל הקרוב במטרה "להחזיר את הכדורגל הביתה". בראיון מיוחד ל"היום" משתף אגדת צ'לסי וקשר הנבחרת לשעבר, ג'ו קול, בציפייה מהנבחרת הלאומית תחת תומאס טוכל, ניסיונות העבר עם גארת' סאות'גייט, הלחץ הלאומי שכרוך בייצוג "שלושת האריות" ודור הזהב של אנגליה שלו. הוא גם נזכר בחיוך בתקופות המשותפות עם אברהם גרנט בצ'לסי ועם אייל ברקוביץ' בווסטהאם יונייטד.
מונדיאל 2026: לוח משחקים מלא, תקצירים, שידורים ושעות משחקים
אחרי קרוב לעשור תחת גארת' סאות'גייט, תומאס טוכל יוביל את הנבחרת במונדיאל. מה הציפיות מנבחרת אנגליה בטורניר?
"קשה לדעת מה לצפות מאנגליה במונדיאל הקרוב וצריך לזכור שזה יהיה הטורניר הראשון שבו טוכל מוביל את הנבחרת שלנו.תחת סאות'גייט ראינו התקדמות מתמדת, העפלה לגמר בשתי אליפויות אירופה האחרונות, רבע וחצי גמר גביע העולם, אז העקביות הנדרשת בטורנירים גדולים כן הייתה שם.
"טוכל שונה מסאות'גייט, במבנה האישיות שלו ובאופן שבו אנגליה משחקת תחתיו, אפשר לצפות מאנגליה שתלך ותיזום ותציג רוח לחימה כבר מהמשחק הראשון. בשלבים הבתים אני מצפה מאנגליה להיות דומיננטית, שתכתיב את הקצב מול היריבות שלה, אבל בשלבים המתקדמים כשזהות היריבות תשתנה ואנגליה תתמודד עם נבחרות שעל הנייר ייתכן שטובות ממנה, השחקנים והמנג'ר יאלצו כנראה לשנות סגנון משחק להתקפות מתפרצות ולהיות פאסיביים יותר, כשיידרשו".
זה מרגיש שיש איזושהי אובססיביות מצד האומה, שישים שנה בלי זכייה בטורניר גדול. עד כמה הלחץ קיים ואולי גם משפיע?
"יש לחץ לייצג את המדינה שלך, זה נכון, אבל באותה המידה אפשר לראות את הלחץ הזה כשאתה משחק בנבחרות לאומיות אחרות ברחבי העולם, כמו ברזיל או ספרד למשל. אני כן חושב שמכיוון שחלפו כל כך הרבה שנים מאז שזכינו בטורניר גדול, הלחץ רק הולך ומתעצם, זה טבעי. אנחנו אומה שאוהבת כל כך כדורגל ורוצה בהצלחה של הנבחרת , וכשאתה מתקרב למטרה אבל מפספס אותה, זה רק מוסיף שכבת לחץ.
"כשאתה מדבר על דורות של נבחרת אנגליה מאז שזכתה בגביע העולם ב-1966, היו לנו נבחרות כשרוניות יותר ופחות וזה תהליך טבעי שגם נבחרות גדולות אחרות בעולם חוות. אני חושב שבעבר, כן היו לנו נבחרות לא פחות כשרוניות מהנבחרת הנוכחית, אבל מבחינה מנטלית היינו בפיגור בהשוואה ליריבות שלנו והעליונות הזאת בסופו של דבר סייעה להן לזכות בטורנירים גדולים.
"לייצג את המדינה שלך בטורניר זאת סיטואציה שונה מאשר לשחק בקבוצה שלך, יש רגעים שבהם אתה חייב להתעלות ואם לא תעשה את זה, אתה תמצא את עצמך מחוץ לטורניר. זה האתגר, הקושי וגם הקסם בטורנירי נוקאאוט. אנחנו כאנגלים, למדנו את זה על בשרנו לא מעט פעמים".
יש לאנגליה חלוץ אדיר בדמותו של הארי קיין, אבל בתור קשר לשעבר, איך היית מגדיר את המעטפת שתהיה סביבו, חוליית הקישור?
"הקישור זאת אחת מנקודות החוזקה של הנבחרת והאפשרויות של טוכל מגוונות מאוד. כשהסגל שלך משופע בכשרון, עם שמות כמו בלינגהאם, סאקה, רוג'רס, מדואקה, אליוט אנדרסון ודקלן רייס בין היתר, זה נותן למאמן יתרון גדול מאוד.
"העומק והניסיון שמרביתם צברו עד כה בטורנירים הקודמים וגם ברמת הקבוצות, אלו אלמנטים שנותנים לנו יתרון משמעותי לדעתי בטורניר הזה בהשוואה לחלק גדול מהנבחרות הבכירות במונדיאל".
ההכרזה על סגל נבחרת אנגליה למונדיאל
בתור אנגלי גאה, ייצוג המדינה נתפסה מבחינתך כזכות או לעתים גם כעול?
"הרגע הכי גדול בקריירה שלי בנבחרת אנגליה היה בפעם הראשונה שבה זכיתי ללבוש את החולצה. גם אם הייתי זוכה לייצג את המדינה שלי רק פעם אחת, זה היה עבורי מספיק. אני זוכר את עצמי כילד צופה באנגליה בגביע העולם באיטליה 1990 ומעריץ את פול ('גאזה') גאסקוין, האופן שבו הנבחרת איחדה את כל האומה סביבה.
"לא גדלתי בבית של כדורגל, המשפחה שלי לא נהגה ללכת לאצטדיונים בצעירותי או לצפות במשחקי הליגה האנגלית באופן קבוע, רחוק מזה. אבל בכל פעם כשהיה מונדיאל, כולנו היינו יושבים ביחד בסלון וצופים באנגליה בתשוקה. הרגע שבו קיבלתי את הזימון הראשון לנבחרת והדקה הראשונה שבה עליתי לכר הדשא כשחקן אנגליה, הייתה עבורי גאווה שקשה לתאר במילים. עד היום אני אסיר תודה על הזכות הזאת, הייתי צריך לצבוט את עצמי אחרי הופעת הבכורה שלי, להפנים שזה באמת קרה".
אני משער שהרגע הכי גדול שלך היה הגול הנהדר נגד שבדיה במונדיאל 2006?
"זה היה שער ענק. עד היום כשאני פוגש אוהדים של הנבחרת שלנו בטורנירים גדולים, הם תמיד מזכירים לי את הגול הזה. כשאני חושב על ג'ו קול הילד שצפה בסלון ביתו בכל מונדיאל מאז שהוא היה ילד צעיר - הוא רק יכול היה לפנטז על שער כזה מול נבחרת כמו שבדיה, במשחק כל כך חשוב עבורנו. יש אוהדי אנגליה שאומרים שזה השער הכי גדול ששלושת האריות אי פעם הבקיעו בגביע העולם מבחינת הטכניקה המעורבת בו. זאת אולי הגזמה, אבל מבחינתי, זאת המחמאה הכי גדולה שאני כשחקן הנבחרת לשעבר יכול לקבל".
היית חלק ממי שהוגדרו כ"דור הזהב" של הכדורגל האנגלי. מה מנע מכם ללכת עד הסוף?
"אני אומר את זה עד היום, הדור שלנו שייצג את אנגליה היה טוב מספיק כדי ללכת עד הסוף ולזכות בגביע העולם. פול סקולס, פרנק למפארד, סטיבן ג'רארד, וויין רוני, ג'ון טרי, ריו פרדיננד, דייויד בקהאם, מבחינתי הם הטופ שבטופ וזאת הייתה זכות לחלוק איתם את כר הדשא ולייצג את המדינה שלנו. היו לנו את הנתונים ואת האיזון הנדרש, אבל טקטית לדעתי היינו בפיגור בהשוואה ליריבות שלנו וזה בסופו של דבר מה שעלה לנו ביוקר ומנע מאיתנו לזכות בטורניר גדול.
"עבדנו עם מנג'רים מצויינים ואני חלילה לא מאשים אותם, אבל ההבנה והמשמעת הטקטית שלנו הייתה בחיסרון. הייתה ציפייה שמישהו ינסה לקחת מנהיגות מעבר, לספק רגע יוצא דופן שיכול היה לפרוץ את היריבה בנקודה מכרעת וזה משהו שלא היה לנו. בטורנירים גדולים אתה צריך לעתים שאלילת המזל תהיה בצד שלך ורגעים כמו ההרחקה של וויין רוני נגד פורטוגל ב-2006, השער של פרנק למפארד נגד גרמניה שלא אושר ב-2010 או השער המטורף של רונאלדיניו ב-2002, אלו רגעים שאם הם לא היו קורים, המזל שלנו עשוי היה להיות שונה בתכלית והיינו יכולים לזכות בגביע העולם.
"ציינתי שטקטית היינו בפיגור בהשוואה ליריבות שלנו דאז, אבל לדעתי המציאות כיום עבור הכדורגל האנגלי טובה יותר וההיבט הטקטי השתפר פלאים. זה איזור שבו התקשינו בעבר ומנע מאיתנו לזכות בטורניר, אבל לשמחתי צמצמנו פערים באופן מרשים ונבחרת אנגליה בגרסתה הנוכחית לא נופלת טקטית משום נבחרת אחרת בעולם".
אני רוצה לשאול אותך על הזווית הישראלית. ראשית, שתף אותנו בזכרונות מהתקופה שלך תחת אברהם גרנט בצ'לסי בעונת 2007/2008, בה הוא החליף בתחילת העונה את ז'וזה מוריניו?
"גרנט הוא לא רק מנג'ר מצוין, אלא אדם שגם ברמה האישית הסתדרתי איתו נהדר ומאוד נהניתי לשחק אצלו בצ'לסי. התבונה הגדולה ביותר שלו בצ'לסי הייתה מהרגע הראשון שבו הוא קיבל את משרת האימון, הוא ידע לזהות באופן מיידי מה החוזקות והחולשות שלנו כקבוצה והתוצאות שלנו איתו היו בהתאם. הוא קרא נכון את חדר ההלבשה ואיפשר לנו חופש פעולה על כר הדשא. אין הרבה מאמנים שהשיגו בצ'לסי כמות כל כך גבוהה של נקודות פר משחק.
"אני חושב שבראיה לאחור, הוא גם סבל מחוסר מזל כי בעונה שבה הוא אימן אותנו הפסדנו בגמר ליגת האלופות ובגמר גביע הליגה וסיימנו במקום השני בטבלת הפרמייר ליג אחרי מנצ'סטר יונייטד של סר אלכס פרגסון. וכל זאת כשגרנט מאמן מועדון ענק ובעונה הראשונה שלו אי פעם כמנג'ר בכדורגל האנגלי".
עלית לבוגרים בווסטהאם יונייטד כשאייל ברקוביץ' היה מכוכבי הקבוצה. איך הוא קיבל אותך בתור שחקן צעיר שרק עלה מהנוער?
"בתור שחקן צעיר באקדמיה, אם היה שחקן אחד בבוגרים שנהגתי לצפות בו ולהעריץ אותו במיוחד, זה אייל ברקוביץ'. בגלל קווי הדימיון הגדולים בין העמדה שאייל שיחק ואני, ניסיתי כמה שאפשר ללמוד ממנו, לראות איך שחקן שאמנם פיזית הוא צנום עדיין מצליח לתת את הטון ולהיות כל כך דומיננטי וחשוב.
"למרות שהייתי בסך הכל נער צעיר ואייל היה אחד הכוכבים של הקבוצה, הוא תמיד נהג בכולנו בהמון כבוד, פירגן וידע לייעץ כשצריך. במבט לאחור, אני יכול גם לומר שהלוואי והייתי זוכה לשחק לצידו במשך תקופה ממושכת יותר בווסטהאם כי מבחינתי הוא לא רק היה שחקן אדיר, אלא ג'נטלמן אמיתי שלמדתי הרבה מאוד ממנו".
