כתבה של טום הברסטרו באתר Yahoo שמה זרקור על מספר הנפילות לפרקט של השחקנים הבכירים שנותרו בפלייאוף והיא עושה לא מעט רעש, במיוחד לאור הביקורות שנשמעות במהלך הסדרה בין אוקלהומה סיטי ת'אנדר לסן אנטוניו ספרס.
המספרים לא מחמיאים במיוחד ל-MVP שיי גילג'ס אלכסנדר. על פי הנתונים, SGA מוצא את עצמו על הרצפה 2% יותר מג'יימס הארדן וכמעט 3% יותר מג'יילן ברונסון במהלכים שבהם לא נשרקת עבירה. כשעבירה כן נשרקת, מספר הפעמים בו הוא נופל מגיע ל-51.4%, כמעט כפול מהארדן, ובסך הכל הוא נופל ב-17.4% מכל הזריקות שלו.
על פניו הנתונים מגבים אמירות שרצות כבר תקופה ארוכה ברשת ובין הפרשנים לגבי מה שמכונה כדורסל לא אתי - סגנון משחק שמתבסס על ספיגת עבירות, חלקן ספק עבירות, במטרה להגיע לקו העונשין.
באופן מפתיע SGA לא הוביל את העונה האחרונה בזריקות מקו העונשין, אלא לוקה דונציץ' עם ממוצע של 10.1 ניסיונות במשחק. ודני אבדיה נחת במקום השני ברשימה (9.2 ניסיונות למשחק) לפני שיי שסיים עם 9. אגב, שניהם שיחקו פחות משחקים ממנו.
מבחינה קבוצתית הת'אנדר ממוקמים רק במקום ה-17 בליגה במספר זריקות העונשין למשחק עם 23.2 בממוצע. הטענות העיקריות שעולות נגד OKC מתמקדות בקלות שבה נשרקות לזכות שחקני הקבוצה עבירות ושהופכות את המשחק לאיטי וקשה לצפייה.
דווקא כשהשיאים נשברים
הפלייאוף הנוכחי שובר שיאים דווקא בהקשר הזה, כששני הסיבובים הראשונים צברו בממוצע 4.5 מיליון צופים למשחק ב-ABC, ESPN, NBC/Peacock ואמזון פריים וידאו - המספר הגבוה ביותר ב-29 השנים האחרונות.
משחק מספר 1 בסדרת גמר המערב שהגיע לשתי הארכות צבר את מספר הצופים הגבוה ביותר למשחק ראשון בהיסטוריה של הליגה עם ממוצע של 9.2 מיליון צופים לצד 1.3 מיליארד צפיות ברשתות החברתיות, המספר הגבוה ביותר אי פעם למשחק גמר אזורי והשני בגודלו למשחק NBA אי פעם.
הסדרה שמפגישה את SGA ו-ויקטור ומבניאמה נחשבת לסדרת הגמר האמיתית, כשהצפי הוא שהמנצחת גם תהיה זו שתניף את גביע הליגה בעוד מספר שבועות.
עד כה הסדרה בהחלט עונה על הציפיות, אך גם בה ניתן דגש גדול מאוד על סגנון המשחק של הת'אנדר, עם סרטונים שרצים לאחר כל משחק שמבקרות את החלטות השופטים על עבירות מינוריות או ספק קיימות.
השחקנים הגדולים הם אלה שבגללם הליגה משנה את החוקים שלה, והיא עשתה זאת באופן משמעותי בפעם האחרונה כשהארדן וטריי יאנג נתפסו בתור שחקנים שעשו מאמצים כדי למשוך עבירות באמצעות תנועות שהוגדרו כלא טבעיות. התוצאה הייתה מהירה - זריקות העונשין של הארדן ירדו מ-10.1 בעונת ה-MVP ל-7.2 בעונה לאחר שינוי החוקים.
חשוב להגיד שהרוב המוחלט של העבירות ששיי סוחט לא מגיעות בגלל יצירת מגע מכוון עם השומר אלא בגלל, כאמור, נפילות. כרגע לא נראה שהליגה מתכננת להכניס שינויים נוספים או לאסור על שחקנים לבלות זמן מוגבר על הרצפה.
עם זאת, השופטים לא מנועים משריקה נגד התופעה של מהלכי פלופ (Flopping) שמובילה לעבירה טכנית. שי מעולם לא ספג עבירה טכנית במהלך המשחק או קנס רטרואקטיבי מסוג זה. בעונה האחרונה נשרקה טכנית אחד בלבד בעניין.
הת'אנדר בהחלט מותחים את גבולות הגזרה של החוקים ועושים שימוש בנורמות שהשתרשו בליגה. הדוגמאות המקבילות שאפשר להביא לטענת ה-Unethical basketball הם סגנון המשחק של הספרס בתקופת טים דאנקן, שנתפס כמשעמם ואפילו מלוכלך לעיתים, או לשיטת ה-Hack-a-Shaq שדון נלסון ניצל עד לשינויי החוקים בנושא.
הרעשים כרגע עולים בעיקר מצד האוהדים שמצליחים לאסוף זוויות בעייתיות של SGA והקבוצה כולה, אבל בשלב הנוכחי קשה עד בלתי אפשרי להתכחש ליכולות שהובילו אותם לפסגת המערב ולמומחיות של סם פרסטי - שבנה קבוצה מנצחת בדרך מקורית שגם היא מותחת את החוקים וגורמת לליגה להשתנות.
בסופו של דבר מדובר בקבוצה צעירה ואנרגטית, ושיי גילג'ס אלכסנדר הוא כוכב על בעידן הכי אתלטי ומוכשר שהליגה ראתה אי פעם. הזכיות שלו ב-MVP מוצדקות על פי כל המדדים. קשר השנאה-אהבה של הקהל איתו יתברר בדיעבד כקושי בהערכה ובסופו של דבר ככה הכדורסל עובד- סגנונות שונים בעידנים שונים, והנוסטלגיה בדיעבד כבר תעשה את שלה.
