הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) שוקל לדחות את ההחלטה על זהות המארחת של אולימפיאדת 2036 עד לשנת 2029, כאשר אחד השיקולים המרכזיים מאחורי המהלך הוא הרצון למנוע פוליטיזציה של הספורט מצד מדינות המבקשות לארח את המשחקים.
על פי דיווח של סוכנות הידיעות היפנית קיודו, ב-IOC מבקשים להפיק לקחים ממקרים מהשנים האחרונות, ובראשם פרשת אינדונזיה, שנקלעה לעימות עם הארגון לאחר שסירבה לאפשר השתתפות של ספורטאים ישראלים באליפות העולם בהתעמלות מכשירים.
לפי הדיווח, ההחלטה על זהות המארחת צפויה להתקבל רק במהלך מושב ה- IOC בשנת 2029, מה שיקצר משמעותית את תקופת ההיערכות של העיר הזוכה. לשם השוואה, בריסביין נבחרה לארח את אולימפיאדת 2032 כבר בשנת 2021, 11 שנים לפני פתיחת המשחקים, בעוד שהמארחת של 2036 תזכה לכשבע שנות הכנה בלבד.
קו אדום של הוועד האולימפי
ב-IOC רואים בסוגיית אי-קבלת ספורטאים ממדינות מסוימות קו אדום, והדבר הפך לאחד הנושאים שנבחנים במסגרת עיצוב מחדש של הליך הבחירה.
אינדונזיה, שנחשבה בעבר למועמדת בעלת פוטנציאל לאירוח אירועים אולימפיים ואף הוזכרה בהקשר של אולימפיאדת 2036, איבדה את אמון הארגון לאחר שמנעה את השתתפותם של ספורטאים ישראלים בתחרויות בינלאומיות.
בעקבות זאת הופסקו המגעים לקידום מועמדותה, במהלך שנועד להעביר מסר ברור כי מדינות המבקשות לארח את המשחקים חייבות לכבד את עקרונות השוויון והניטרליות של התנועה האולימפית.
מעבר לכך, השינוי המסתמן נובע גם מביקורת שנמתחה בשנים האחרונות על הליך הבחירה עצמו. לפי הדיווח, ה-IOC בוחן חזרה למודל שבו מספר מועמדות סופיות יתמודדו בהצבעה פתוחה של חברי הארגון, במקום השיטה שהונהגה לאחרונה ובה הוצגה מועמדת מועדפת אחת בלבד לאישור המליאה.
קיצור לוח הזמנים עשוי להעניק יתרון למדינות שכבר מחזיקות בתשתיות ספורט, תחבורה ואירוח מתקדמות. מועמדויות שיידרשו להשקעות ענק ולהקמת מתקנים חדשים בזמן קצר יחסית עלולות להיפגע מהמהלך. בין המדינות שהביעו עניין באירוח אולימפיאדת 2036 נמצאות הודו, קטאר, ערב הסעודית, טורקיה, הונגריה וגרמניה.
לפי המתווה הנבחן, הליך הבחירה יחל ב"דיאלוג מתמשך" במהלך הרבעון הראשון של 2027. לאחר מכן יצומצם מספר המועמדות ויחל "דיאלוג אסטרטגי", שבמסגרתו יידרשו המדינות להציג תוכניות מפורטות וערבויות פיננסיות. השלב האחרון צפוי להתקיים בסוף 2028, לפני ההצבעה הרשמית ב-2029.
