הוא אמור להיות ספינת הדגל של ענף הקליעה בישראל. המקום שבו גדלים ספורטאים אולימפיים, שבו מתאמנים אלופי ישראל, ושממנו אמורים לצאת הדורות הבאים של הקלעים שייצגו את המדינה בזירה הבינלאומית. אלא שבמקום מתקן לאומי מודרני ומטופח, המטווח האולימפי בהרצליה מציג כיום תמונה עגומה של הזנחה מתמשכת, תשתיות מתפוררות ובעיות בטיחות ותחזוקה.
ביקור במקום חושף מציאות שקשה להאמין שמתקיימת. עובש מכסה קירות בפינות רבות, סימני רטיבות ניכרים כמעט בכל חלל, הצפות חוזרות ונשנות פוגעות במבנה, וחלק מחיפויי הקירות מתקלפים ונופלים ממקומם. במטבחון הקטן שמשרת את הספורטאים ניצב כיור שנראה כאילו שרד מלחמה ארוכה, בעוד מזגן מפוצל שהפסיק לפעול לפני שנים נותר תלוי על הקיר כעדות נוספת להזנחה.
הבעיות אינן מסתיימות בנראות בלבד. ארון החשמל הישן גורם לקצרים חוזרים ונשנים, התאורה בחלק מהאזורים מיושנת, ציוד מקצועי זקוק להחלפה, ותיקנים וצרצרים מתים הפכו למראה שכיח במסדרונות ובפינות המבנה. קורות חשופות, פתרונות זמניים ופיגומים מאולתרים משלימים תחושה של מתקן שנשכח מאחור.
חלום של ילדה בת 8
עבור מי שאינו מכיר את הענף, מדובר אולי בעוד מבנה ציבורי ותיק הזקוק לשיפוץ. עבור קהילת הקליעה בישראל, מדובר בבית הלאומי. המקום שבו אמורים להיווצר התנאים שיאפשרו לספורטאים ישראלים להתמודד מול יריבים מהמדינות החזקות בעולם. אלא שהפער בין המציאות בישראל לבין מה שמקובל כיום במעצמות הקליעה הולך וגדל.
קחו לדוגמה את הקלעית אולגה טסצ'יאב, סגנית אלופת אירופה בזוגות מעורבים בשנת 2023. עבורה המטווח בהרצליה היה במשך שנים סמל למצוינות.
"הגעתי לכאן בפעם הראשונה כשהייתי בת שמונה", היא מספרת ל" היום". "עוד לא התחריתי בכלל, רק ישבתי וצפיתי באחי יורה. אני זוכרת שעמדתי במטווח ל-10 מטרים, הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי שיום אחד אני אעמוד כאן ואירה. מבחינתי להגיע למטווח הלאומי בהרצליה היה חלום גדול. זה היה המקום שכל קלע ישראלי רצה להגיע אליו".
כיום, לדבריה, התחושות שונות לחלוטין: "פעם היה למקום הזה משהו מיוחד. הייתה לו הילה, תחושה של מקום גדול ומכובד. היום, כשאתה מסתכל סביב, אתה רואה אבק, הזנחה ותשתיות שהתיישנו. נכון, אפשר להתאמן כאן ואפשר לעבוד, אבל הסביבה משפיעה".
טסצ'יאב סבורה כי ההשפעה אינה רק פסיכולוגית, אלא גם מקצועית: "אמא שלי תמיד אומרת שהמצב של החדר שבו אתה נמצא משקף גם משהו מהמצב הפנימי שלך, ובמובן מסוים זה נכון גם כאן. אם נשקיע במקום, נשפץ ונחדש אותו, הקלעים ירצו להגיע לכאן יותר. תהיה תחושת גאווה גדולה יותר, וכולנו ניקח את עצמנו יותר ברצינות".
ומסכמת בכאב: "שיפור פני המקום גם יעלה את הרמה המקצועית. זה המוסד שנועד לשרת את כל הקלעים בישראל, ולכן הוא צריך להיות ברמה הרבה יותר גבוהה. קשה שלא להרגיש אכזבה. מגיע לנו הרבה יותר".
מקידמה ומקור לגאווה לפירוק
המצב הנוכחי בולט עוד יותר כאשר בוחנים את ההיסטוריה של המטווח. המרכז האולימפי הלאומי לקליעה ע"ש יגאל אלון בהרצליה הוקם בשנת 1983, מתוך חזונו של סא"ל (מיל') עמנואל בן עמרם, הנחשב לאבי הקליעה הספורטיבית בישראל. בן עמרם, שכיהן במשך עשרות שנים כיו"ר התאחדות הקליעה בישראל, ניהל את המתקן מיום הקמתו ועד לפרישתו בשנת 2005.
בראש המתקן עמד בשנותיו הראשונות שר הביטחון לשעבר וראש הממשלה לעתיד יצחק רבין ז"ל, ששימש כיו"ר הראשון במשך שמונה שנים. בתוך זמן קצר הפך המטווח לאחד המתקנים המתקדמים בעולם בתחומו, אירח נבחרות מובילות מאירופה, מחנות אימונים והיווה מוקד מרכזי להתפתחות ענף הקליעה בישראל. דווקא על רקע העבר המפואר הזה, מצבו הנוכחי כואב עוד יותר.
יו"ר התאחדות הקליעה, מיכאל רוהר, מתקשה להסתיר את אכזבתו מהמצב הנוכחי: "בלי תשתית טובה אין קיום לענף ספורט. כל ענף חייב לפחות מתקן אחד בסטנדרט בינלאומי. המטווח נחשב בשנים שלאחר הקמתו לאחד מהטובים בעולם. את זה אמרו אז גם מנכ"ל האיגוד העולמי וגם מנכ"ל האיגוד הגרמני שנכחו בטקס הפתיחה".
"התארחו כאן נבחרות אירופיות מהשורה הראשונה למחנות אימונים ותחרויות משותפות. האינטראקציה הזאת חשובה מאוד להתפתחות של ספורטאים. גם אנחנו קיימנו כאן מחנות אימונים, והיו ספורטאים צעירים שהתגוררו בחדרי המגורים תקופה ממושכת והתאמנו מדי יום", רוהר מספר.
"המטווח לא שייך להתאחדות מסיבות שונות ומשונות, אלא נמצא בידי עמותה עצמאית שהגיעה לפירוק", מסביר רוהר. "תחת העמותה הזאת המטווח הפך ממתקן ספורט למתקן מסחרי שמשמש בעיקר לאימוני מאבטחים".
מיליוני שקלים חסרים בשביל שיפוץ
למרות שכולם מסכימים שהמצב בלתי נסבל, הבעיה המרכזית היא שאין כיום מקור תקציבי שיכול לממן את השיקום הנדרש. בדיקה שערך האיגוד העלתה כי שיפוץ מטווח האוויר בלבד צפוי לעלות כ-750 אלף שקל. מדובר רק בחלק אחד מהמתקן.
במטווח הפתוח, שגם הוא זקוק לשיפוץ יסודי, טרם התקבלה הערכת עלויות מלאה. בין היתר נדרשת החלפה כוללת של מערכות התאורה ותשתיות נוספות שהתיישנו עם השנים. עבור התאחדות קטנה כמו התאחדות הקליעה, מדובר בסכומים בלתי אפשריים כמעט. תקציב ההתאחדות עומד על כ-400 אלף שקל בשנה בלבד, וגם הוא קוצץ השנה.
"אני מתבייש להזמין קבוצות מחו"ל"
אחת ההשלכות הקשות ביותר של מצבו של המטווח היא הפגיעה ביכולת של ישראל לארח תחרויות ומחנות אימונים בינלאומיים. בעבר היה המקום יעד מבוקש עבור נבחרות זרות. כיום, מספר רוהר, המציאות שונה לחלוטין. היום אני מתבייש להזמין קבוצות מחו"ל", הוא אומר, "המצב של המטווח מפריע לקיום תחרויות שניתן לקיים רק בו".
הסיפור של המטווח האולימפי בהרצליה הוא הרבה יותר מסיפור על קירות מתקלפים, עובש או מזגן מקולקל. הוא משקף את מצבו של ענף שלם שנאבק לשרוד בתנאים שאינם הולמים ספורט הישגי. הקלעים ממשיכים להגיע מדי יום. הם ממשיכים להתאמן, להתחרות ולהביא הישגים, אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות: הבית הלאומי של הקליעה בישראל הולך ומתפורר.
השאלה היא מי יהיה הגורם שייקח אחריות לפני שההזנחה תהפוך לנזק בלתי הפיך. כי אם כך נראה הבית הלאומי של הקליעה בישראל בשנת 2026, קשה שלא לתהות איזה מסר הוא מעביר לדור הבא של הספורטאים שאמור לצמוח בין קירותיו.
