בימים אלה מתקיימת אליפות העולם ברכיבת אופניים, הפעם בקיגאלי, בירת רואנדה. זו הפעם הראשונה שבה תחרות זו מתקיימת באפריקה, והבחירה ברואנדה משקפת את הדרך הארוכה שעשתה הרפובליקה מאז הטבח הנורא לפני 31 שנה.
המלונות בעיר התמלאו ברוכבים ובאוהדים. חלקם הגיעו כמה ימים קודם לתחרות, כדי להתרגל לגובה (1,850 מטר). גם הנבחרת הישראלית מתמודדת במקצים השונים. הרוכב שייצג את ישראל באליפות העולם באופני כביש ביום ראשון הוא נדב רייסברג, בן 24 מקיבוץ דפנה.
אל תחמיצו: הדיווחים, הניתוחים והסיפורים - הכל מחכה לכם עכשיו בעמוד הספורט של "ישראל היום" - לחצו כאן
בראיון מיוחד ל"ישראל היום", רייסברג מספר שהענף משלב כוח פיזי, כוח רצון וטקטיקה, "רוב המרוץ זה טקטיקה. איפה אתה תוקף, איפה אתה מוריד את הרגל מהגז. מתי אתה מאיץ ומתי אתה שומר אנרגיה. הרבה מאוד מנטליות. מובן שצריך להיות חזק ברגליים, אבל בסופו של דבר חלק גדול מההצלחה תלוי בכמה אתה חזק בראש".
רייסברג מתאמן בין שלוש לשבע שעות ביום. יש לו מאמן שמתווה לו תוכנית אימונים לפי אתגרי התחרות הבאה. "לפני הוואלטה בספרד, למשל, היינו צריכים להתרגל לגובה, אז התאמנו בגובה של 2,000 מטר, מה שמייצר יותר כדוריות אדומות ומכין אותך פיזית לעליות ולמאמץ הממושך".
"אני מרגיש שאני קצת מכור לזה", הוא מודה, "גם כשיש לי פגרה, אני רק רוצה לרכוב. זה החופש, זה השקט, זה ההצלחות, לפעמים הכישלונות. זה חלק ממני, ואני לא יכול בלי זה כרגע. זה גם כיף סוף־סוף לדבר בעברית. יש משהו מיוחד בלייצג את המדינה שאני כל כך אוהב לעומת לרכוב בשביל קבוצות אחרות. לא יוצא לנו להיות הרבה ביחד כנבחרת, ותמיד כיף לפגוש עוד רוכבים ישראלים, צעירים יותר שעושים את דרכם למעלה".
קצת כמו כדורגל
ענף הספורט הזה טרם תפס תאוצה בארץ, ויש מעטים שבקיאים בנבכיו, אז ננצל את ההזדמנות להבין איך זה עובד: עולם האופניים העולמי מורכב מכמה מאות קבוצות מקצועניות בדרגים וברמות שונים. הן מתחרות במאות תחרויות בשנה בכל רחבי העולם, ומורכבות מרוכבים מקומיים ומשחקני רכש, קצת כמו בכדורגל. באופניים אין ליגות לאומיות. מתוך קבוצות אלו, 20 הטובות ביותר מגיעות לדרג העולמי ומתחרות בכמאה התחרויות השנתיות האיכותיות ביותר.
אורך התחרויות נע בין יום לשלושה שבועות, ושלוש התחרויות המפורסמות בעולם הן הטור דה פראנס, הג'ירו דה איטליה והוואלטה אספניה. לא כל רוכבי הקבוצה משתתפים בכל המרוצים, וכך הקבוצות יכולות להתחרות בכמה מרוצים במקביל.
"ישראל פרמייר טק" היא קבוצת הרכיבה המקצוענית הראשונה שהוקמה בישראל. הקים אותה הרוכב רן מרגליות, ששבר את תקרת הזכוכית והצליח לרכוב בקבוצה מקצועית. הוא חלם להגיע לטור דה פראנס ולא הצליח, אך החלום שרוכב ישראלי ירכב בתחרות היוקרתית לא ננטש, ולפני עשור מרגליות שכנע את איש העסקים רון בר-און להשקיע ולהקים קבוצה ישראלית.
לפני שבע שנים הצטרף למיזם המיליונר סילבן אדמס, שהרכיבה בדמו, והשקיע בקבוצה איכותית. מאז, כמה מרוכבי הקבוצה הגשימו את החלום של מרגליות לרכוב בטור דה פראנס - והדרך נפתחה. הקבוצה קיבלה זימונים להשתתף בתחרויות יוקרתיות ברחבי העולם, ונחשבת כיום אחת מ-18 הקבוצות הטובות בעולם.
"התייחסו אליי כרוצח"
בשנתיים האחרונות ידעה הקבוצה מחאות פרו-פלשתיניות, אך הן מעולם לא היו אלימות ולא העמידו אותה בסכנה כמו בוואלטה בספרד. בחבל קטלוניה פרצו מפגינים למסלול ועצרו את הקבוצה הישראלית. למחרת, כשקרה הדבר בשנית, רייסברג, שהוריו פונו במלחמה מקיבוץ דפנה, לא הבין איך מאשימים אותו ואת המדינה שהוא מייצג, כשהוא הקורבן. הוא פרץ בבכי והגיע בקושי לקו הסיום. הוא אף שקל לפרוש - אבל החליט להמשיך לרכוב עד הסוף.
"הוואלטה הוא מרוץ שלוקח אותך לקצה, פיזית ומנטלית. אבל הפעם זה לא הרגיש כמו מרוץ אופניים, כי נוסף לזה הפן הפוליטי האלים. מה שהיה כל כך קשה לי כישראלי זה שלא התייחסו אליי כאל רוכב אופניים, אלא כרוצח סדרתי. כל כך הרבה שנאה הופנתה אל המדינה שלי, שאני מאוד גאה בה. אני לא מבין למה אחרי 7 באוקטובר אנשים שונאים אותנו, ולא להפך".
בכל יום האלימות הפכה קשה יותר ויותר. בבילבאו, אלפי מפגינים פרצו למסלול והנהלת התחרות הפסיקה את המרוץ. "על הכביש עמדו המוני מפגינים שצעקו שאנחנו רוצחים, ירקו עלינו, ניסו לפגוע בנו פיזית. זה הפך את זה ממרוץ אופניים וספורט נקי לשלושה שבועות שחורים", נזכר רייסברג.
חברי הקבוצה קיבלו חולצות חדשות בלי שמה של ישראל, למען ביטחונם, וכך הגיעו למדריד. שם פרצו המפגינים למסלול והמרוץ לא הסתיים, וראש ממשלת ספרד גיבה את המפגינים. הנהלת התחרות ביקשה מהישראלים לעזוב, למען ביטחונם של שאר המתחרים.
מאז הקבוצה במשבר. מחד, משקיעים מאיימים כי יפסיקו לממן אותה אם לא תוריד את המילה "ישראל" משמה. מאידך, עולות שאלות אם היא תוכל להמשיך להשתתף במרוצים במצב כזה. רק אתמול, לראשונה מאז הוואלטה, הקבוצה הודחה ממרוץ טור אמיליה שנערך באיטליה "מטעמי ביטחון הציבור".
"זו בושה לספרד"
אבל ברואנדה אין זכר לאנטישמיות הספרדית. "אמרתי לחברים מהנבחרת: איזה כיף לראות דגלי רואנדה ולא דגלי אש"ף, כי זה מה שהתרגלתי לראות מול העיניים בשבועות האחרונים. כאן אפשר להתרכז באופניים, ולא בפוליטיקה ובשנאה.
"המפגינים לא פגעו רק בנו, אלא גם בספורט כולו. על כל אחת ממאות הודעות השנאה שקיבלתי היו פי כמה יותר הודעות תמיכה מאוהדים מכל העולם, שהתרגזו על מה שקרה ותמכו בנו. זאת הייתה בושה גם של ספרד עצמה, כי הם הרסו לה אירוע ספורט עצום ואכזבו קהל עצום של אוהדי אופניים בעולם".
רייסברג מתעקש להישאר אופטימי. "למרות כל הקשיים בספרד, בסופו של דבר הגענו למדריד. זאת באמת תקופה לא כל כך אופטימית, אבל אנחנו עדיין כאן ונמשיך לעשות את הספורט שאנחנו כל כך אוהבים. יגיעו תוצאות, נחזור לוואלטה, ושום דבר לא ישבור את הרוח שלנו", הוא מחייך.
היום יתחרה רייסברג באליפות העולם לאופני כביש. בתחרות יגמאו הרוכבים 270 ק"מ עם 5.7 ק"מ עלייה במצטבר. "על פניו זה לא מרוץ שמתאים לי, כי יש בו הרבה טיפוס. אני אעקוב אחרי הרוכבים המובילים, ואנסה להישאר מקדימה עד קו הסיום. זה בין המרוצים הקשוחים שיש, גם בגלל הגובה וגם בגלל המסלול שלו. אני מתרגש מאוד. אליפות עולם זה פעם בשנה, וזה תמיד מרגש".
נכתב בסיוע נטע אבישי
