רגע השיא של קבוצת הכדורעף מכבי "יעדים" תל אביב יגיע הערב בהיכל קבוצת שלמה בעיר, שם יתקיים משחקה ההיסטורי בגמר גביע האתגר האירופי, שבו תארח את אולימפיאקוס היוונית.
נכון, אמנם מדובר במפעל השלישי בחשיבותו באירופה, וייתכן שיו"ר המועדון קצת יצא מפרופורציות כשהכריז דכי לדעתו האימפקט של הגמר ברמה הציבורית גבוה יותר ממדליית הזהב של ארטיום דולגופיאט באולימפיאדה; אבל כשמונח על השולחן תואר אירופי, דבר שלא קורה כאן כל יום, מכבי תל אביב חולמת ללכת עד הסוף.
3,000 אוהדים צהובים ימלאו כל פינה דווקא באולם של היריבה העירונית, כדי לדחוף להצלחה במפגש הראשון. מי שעוד יחזיקו אצבעות הם שון פייגה, עומר רובינשטיין ואריאל הילמן, שחקני העבר של המועדון שיגיעו לתמוך.
רובינשטיין, שפרש ממשחק פעיל ב־2012 כדי להתמקד בהייטק, הוא אחד הסמלים שהכי מזוהים עם המועדון שבו שימש קפטן, לפני שתלה את הנעליים עם רקורד של 14 שנים וזכייה בחמישה דאבלים רצופים: "גמר אירופי זה אירוע מרגש עבור כל שחקן, בוודאי כשמדובר בגמר ראשון של קבוצה ישראלית", סיפר רובינשטיין ל"ישראל היום".
"אני יכול לומר שהשחקנים האלה עמדו השנה במעמדים מרגשים ומלחיצים ועשו תוצאות מדהימות, ככה שאני חושב שההתרגשות הזאת דווקא תוביל לדברים טובים".
מדגדג לך להיות במעמד כזה?
"אני הייתי במשחקים כאוהד וגם נסענו עם הילדים לקפריסין, כדי לראות את הקבוצה עולה לחצי הגמר. לפרקים זה מדגדג. אני אומר למאמן 'שים לי חולצה ואני בא לשחק'. מצד שני, זה מאוד נעים להיות בחוץ ולבוא בתור אוהד שמכיר את השחקנים, אני נהנה מלראות את הדברים מהצד".
מה עבד לקבוצה השנה?
"אני חושב שזה תהליך שאני רואה בשנים האחרונות, צוות אימון חזק שמביא לשיא אחרי שיא. יש כאן עבודת הכנה מדהימה, שחקנים שהמשיכו כמה שנים וניסיון שצברו עם זרים חזקים".
האמנת שהקבוצה תגיע יום אחד לרגע הזה?
"כן, היתה בי האמונה. גם אנחנו הגענו לרבע הגמר, כך שלא היינו רחוקים. ראיתי את ההתפתחות של הקבוצה, השינויים במקומות הנכונים, ההתמקצעות של אנשי ההנהלה והצוות. הרגשתי שזה כמו חלום, ובקפריסין התרגשתי עד דמעות. אני עדיין מרגיש כמו בחלום".
אתה אופטימי?
"אני לא אוהב להמר כשמדובר בקבוצות שלי, כשאני מרגיש חלק. למרות שמדובר ביריבה שהיא אימפריה, מכבי היא קבוצה עם אופי מיוחד וקהל תומך. יהיה פייט עד הרגע האחרון גם בבית וגם בחוץ, מה שמשאיר לי הרבה סיבות לאופטימיות".
"משחק של 50-50"
מי שעוד מכיר את המועדון מקרוב הוא אריאל הילמן, שהגיע למכבי תל אביב כבר בגיל 18 ולמרות שהיה שחקן ספסל בעונתו הראשונה, ב־2006 הוא הפך לשחקן קבוע בשישייה הראשונה והיה אחד הבולטים כשהשיג איתה שלוש פעמים את הדאבל.
"שחקנים מקצועניים מחכים לרגעים כאלה בקריירה שלהם ואצלנו בארץ אין הרבה", מספר הילמן. "בקדנציה הראשונה שלי בקבוצה חלמנו על לשחק בליגת האלופות ביד אליהו, ועכשיו זה הכי קרוב, אז מובן שהייתי רוצה לשחק בכזה מעמד".
מה עובד השנה?
"החתימו שחקנים טובים שהתחברו יחד וקיבלו ביטחון ממשחק למשחק, רואים עבודה עקבית של ההנהלה והמאמן, וגם לקהל יש השפעה גדולה. כשאתה במומנטום, הוא מלהיב ואולי מוסיף כמה נקודות. מצד שני, כשהיריב במומנטום הוא לא נותן לך לרדת יותר מדי".
מה יקרה במשחק?
על הנייר אני חושב שאולימפיאקוס טובים יותר, אבל מכבי במומנטום. אני לא מהמר, כי זה 50־50".
אצל פייגה, הרומן עם הקבוצה היה בהמשכים. הוא החל את הקריירה בתל אביב וזכה בדאבל שלוש פעמים ברציפות, אך עבר לשחק בחו"ל ואז חזר למכבי כדי לזכות בדאבל נוסף. לאחריו החליט לפרוש מכדורעף באולמות והחל לשחק כדורעף חופים עם הילמן.
"אני חושב שזה אירוע מיוחד לכדורעף ובפרט למכבי תל אביב, כל שחקן היה רוצה להיות על המגרש ביום כזה", סיפר פייגה. "ברור שזה מדגדג להיות במעמד הזה, ומי שהרוויח אותו - זה יהיה מאוד מיוחד עבורו".
מי לדעתך הוביל את הקבוצה לרגע הזה?
"אני באמת חושב שזה כולם, קשה להצביע על מישהו מסוים שהוא שובר שוויון, לפחות לי זה נראה ככה מהצד. כולם נותנים את התפוקה שלהם וזאת התוצאה".
עד כמה לקהל יש חלק בכך?
"פה בבית יש חלק גדול מאוד. עצם זה שמילאו את האולמות ונתנו כזה גב, זה חלק גדול מהצלחה, מביא עוד נקודות. כשהמשחק פה, הקהל ממש חשוב".
איך יסתיים המסע?
"אני מקווה שבגביע האירופי, אני אגיע למשחק לעודד וחושב שלכל חובבי הענף שווה להגיע לאירוע כזה".
