קרלוס אלקרס הוא העתיד, זה ברור. אם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז הגיעה הזכייה שלו באליפות ארה"ב הפתוחה הלילה (בין ראשון לשני) והבהירה שבידיו של הספרדי טמונות השנים הקרובות של סבב הגברים העולמי.
בגמר מול קספר רוד, בדיוק כפי שעשה לכל אורך הטורניר הזה, הציג הכישרון הספרדי את הסיבות שבגינן הוא מסומן כעז הבא של הטניס. הוא חתך כדורים ליד הרשת, חבט בעוצמה מהקו האחורי, הקפיץ לשמיים בדיוק כירורגי, הציל נקודת מערכה בשלישית, ניצח אותה בשובר שוויון והמשיך אל דפי ההיסטוריה.
עם ניצחון 4:6, 6:2, 6:7 (1), 3:6 זכה אלקרס בתואר הגרנד סלאם הראשון שלו, והפך למדורג ראשון הצעיר ביותר מאז שנכנס לתוקף הדירוג העולמי. "זה משהו שחלמתי עליו מאז שאני ילד – להיות ראשון בעולם ואלוף גרנד סלאם" אמר הספרדי בסיום, "לא חשבתי שאשיג את זה בגיל 19, אבל עבדתי מאוד קשה בשביל זה".
אלקראס הוא העתיד בגלל סיבות רבות ומגוונות. קודם כל, בגלל הטניס. זה טריוויאלי. העוצמות, הגיוון, החוכמה – את כל אלה יש לו בשפע. אבל גם בגלל האופי.
כנכד לסבא שהחדיר את המנטרה לפיה צריך "ראש, לב ואומץ" כדי להצליח בספורט הזה, אלקרס הפנים. הוא בוגר ושקול, יודע לשמור על קור רוח בנקודות החשובות, כמעט ולא יוצא מפוקוס. ממש זן מאסטר בן עשרה.
סביר להניח שסט היכולות הזה יביא לספרדי עוד כמה וכמה תארי גרנד סלאם בשנים שיבואו. הוא הצעיר ביותר שזוכה באליפות ארה"ב מאז פיט סמפראס ב־1990, והאמריקני הוסיף לעצמו עוד 13 תארים אחרי הזכייה הראשונה. רבים מאמינים שאלקרס מסוגל לעשות מסלול דומה, אפילו ארוך יותר, כי העתיד נמצא בידיו.
בוגר ואחראי, אך תזזיתי כמו תיכוניסט
אבל לפני העתיד, ההווה. אלקראס הוא לא רק הצעיר ביותר שמגיע לראש הדירוג העולמי, הוא המייצג הטוב ביותר של הדור הצעיר. הוא כאן ועכשיו. משחק טניס כאילו אין מחר, מייצר היילייטס כמו חשבון טיקטוק אנושי.
בדומה לבני דורו, המיליאנלס, הוא לא מסוגל לפספס כלום. טניסאי שסובל מ־FOMO. בכל אחד ממשחקיו השנה הוא ניצח לפחות מערכה אחת, גם כשהפסיד, נחוש להיות נוכח בכל האירוע.
גם בניו יורק אלקרס בילה על המגרש יותר מכל אחד אחר. לפני הגמר הוא העביר 20 שעות על המגרש, ניצח שלושה משחקים רצופים של חמש מערכות, וזה לא הזיז לו את העפעפיים. "אני תמיד אומר שאין זמן להיות עייף" אמר וחייך, "צריך לתת את הכל, כל הזמן".
וזה אלקרס. בוגר ואחראי כמו טניסאי מנוסה, אך תזזיתי ואנרגטי כמו תיכוניסט ויראלי. אפשר ומתבקש להגדיר אותו כ"עתיד של הטניס", אבל כנציגו של הדור הנוכחי אין אצלו נקודות אקראיות על ציר הזמן – יש רק עכשיו. אז עכשיו, הוא עובר לעכשיו הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו