כל חיי, מאז שחגגתי בדירתנו בבואנוס איירס את השערים נגד האנגלים הארורים במקסיקו 86', הייתי במחנה של דייגו. בכל שיחה עם חברים, בעבודה או בכל מקום אחר, השורה התחתונה הייתה תמיד אותה אחת: דייגו מראדונה הוא הגדול מכולם. נקודה.
אנגליה - ארגנטינה 2:1, כאן 11, מונדיאל 2026
כשליונל מסי התחיל להפוך לכוכב ענק ולאט לאט נכנס לבורסת השמות בדיונים על הכדורגלן הגדול בכל הזמנים, מיד נפנפתי את כולם בטענה פשוטה: "קודם שיביא מונדיאל. עד אז, אין לו בכלל זכות להיכנס להשוואות".
עם השנים, כשהוביל את ברצלונה לפסגת הכדורגל העולמי, מסי גם הפך כאן בארץ לשחקן של המדינה, מוקד לעלייה לרגל בטיולי בר המצווה של כמעט כל נער ישראלי שני. גם באותם ימים המשכתי לנפנף את כולם.
הטיעונים בעד דייגו
"דייגו לקח קבוצה קטנה וענייה מדרום איטליה, נאפולי, והוביל אותה כל הדרך לאליפות היסטורית בארץ המגף", ניסיתי לשכנע."הוא גם שיחק בשנים שבהן היו לכל קבוצה שלושה זרים בלבד וכל השאר היו מקומיים, במקרה הזה איטלקים אפורים. לא כמו מסי, שהיה מוקף לאורך השנים ברונאלדיניו, צ'אבי, אינייסטה ושלל כוכבי על בברצלונה".
ומה עם הנבחרת, היו מקשים עליי. גם לזה תמיד הייתה לי תשובה בשלוף: "דייגו לקח שתיים מהנבחרות היותר חלשות של ארגנטינה אי פעם, עם המאמן הבונקריסט קרלוס בילארדו, והוביל אותן לזכייה במקסיקו ולסגנות באיטליה 90. מסי? לא כבש אפילו שער אחד במשחקי הנוקאאוט במונדיאלים של 2010, 2014 ו-2018".
"שנתלהב משערים נגד איראן וניגריה בשלב הבתים? ואפס הישגים בבמה המרכזית, למרות שלצידו שיחקו בנבחרת כוכבים כמו די מריה, היגוואין, אגוארו ושות'".
מונדיאל 2026 שינה הכל
ואז הגיעה הופעת הענק של הפרעוש והזכייה בקטאר 2022. נוקאאוט לטיעונים שלי? "ממש לא", הייתי אומר. "ליאו באמת מלך. הוא נתן מונדיאל ענק והביא סוף סוף את הגביע, אבל הוא עדיין לא בליגה של דייגו. אלוהים יש רק אחד".
אבל אחרי מה שראינו בחודש האחרון, במונדיאל 2026, באמת שכבר נגמרו לי המילים והטיעונים. בגיל 39, כשהוא סחוט אחרי שישה משחקים ועוד כמה הארכות, מסי, במו רגליו, סחב עוד נבחרת בינונית שלנו לגמר נוסף. השיא היה שלשום, כשהוביל למהפך הענק באטלנטה, ששוב הותיר אותי ללא מילים בבוקר שאחרי.
רק כדי להמחיש, ניקח לדוגמה לא שער לחיבורים, אלא "סתם" בישול של הגדול מכולם, ועוד ברגל ימין ה"חלשה" שלו, בשער הניצחון של מרטינס: שורה של שמונה אנגלים, כולל השוער, עמדה בקו אחד ברחבה, כולם בגובה של 1.85 מטר או יותר, וליונל שם את הכדור, כמו עם היד (כן, כמו דייגו!), בדיוק על הראש של לאוטרו, שבסך הכול מתנשא לגובה של 1.74 מטר.
אז מי אמר שמסי לא בליגה של דייגו? ליונל, מתברר שלאלוהי הכדורגל יש שניים, ומבחינתי, עכשיו אתה ודייגו יכולים לחלוק את תואר הכדורגלן הגדול בכל הזמנים. רק תביא את הגביע מחרתיים, ואני אדאג שתהיה הראשון ברוטציה ביניכם.
