המחזור הראשון של שלב הבתים במונדיאל 2026 הסתיים, ועד כה הטורניר עונה על כל הציפיות, ויותר מזה. ברמה האישית, גם אני נעתי בין העבר והרגש להווה ולקסם. בין ההתרגשות הבלתי נגמרת של משחק הפתיחה באצטקה, מקדש הכדורגל שההיסטוריה קוראת לך מכל נקודה שבו, לבין הפאר הארכיטקטוני בארלינגטון, טקסס, שסיפק שניים מהמשחקים המהנים והסוחפים של השבוע הראשון (הולנד-יפן ואנגליה-קרואטיה).
היכנסו למתחם המיוחד לקראת מונדיאל 2026 >>
מונדיאל 2026: הסגלים המלאים של כל הנבחרות >>
מונדיאל 2026: לוח המשחקים המלא >>
גם מבחינת סיפורי כדורגל קיבלנו שפע החל משריקת הפתיחה. פעמים רבות הלחץ נותן את אותותיו, והציפיות מקריסות את השחקנים המרכזיים. הפעם, זה ממש לא קרה. להפך, לפחות לפי משחקי הפתיחה, אנחנו בדרך למונדיאל שובר שיאים גם ברמה האישית. כמעט כל מי שהיה אמור לנצוץ ולהפוך את המונדיאל הזה לבלתי נשכח - גם קיים.
מנגד, היו גם כאלה שסימני הגיל ניכרו עליהם, ויהיה מעניין לראות אם יצליחו להתרומם בהמשך, או לחלופין - שהמאמן שלהם יקבל החלטה לא פופולרית, אבל נכונה מקצועית, ויזיז אותם מעט הצידה.
אז עכשיו, כשהסיבוב הראשון כבר מאחורינו, הנה כמה נקודות ששווה לשים לב אליהן לקראת ההמשך.
אין רגע דל
לפני כל טורניר נבחרות גדול יש חשש מפני משחקים משמימים, בטח בשלב הבתים. אז אמנם קשה להסיק מסקנות חותכות אחרי סיבוב אחד, אבל נראה שאנחנו בדרך לטורניר שמח ומרובה שערים.
יש לזה כמה סיבות: ההגדלה של הטורניר שיצרה פערים גדולים בין נבחרות, שינויי החוקה שמעלים את קצב המשחק, ואולי, וזה ייבחן בהמשך, גם הפסקות השתייה שנותנות למאמנים הזדמנות לארגן שוב את הנבחרות שלהם ולייצר שינויי מומנטום במשחק. אז הכיוון נראה חיובי, אבל - ויש אבל - אנחנו בשלב מאוד מוקדם בטורניר, ורק בסיום הטורניר נוכל לראות אם זה צירוף מקרים או שזו באמת מגמה שתזלוג גם לכדורגל הקבוצות.
הכוכבים פתחו חזק
הכוכבים הגדולים פתחו הכי חזק שלהם וינסו להגביר בהמשך. אתחיל עם הגדול מכולם - ליונל מסי, שהגיע כאלוף עולם, בלי לחץ, עם רגליים טריות, סיפק שלושער מרהיב מול אלג'יריה והשתווה למירוסלב קלוזה כגדול כובשי המונדיאל בכל הזמנים. אבל גם הטוענים הנוספים לכתר באו טוב. קיליאן אמבפה נתן הצגה, ולצידו כיכב השחקן הטוב באירופה העונה, מייקל אוליסה, שלרגעים הרגיש שהוא מעל האירוע. גם הארי קיין וארלינג האלנד לא נשארו מאחור וסחפו את הנבחרות שלהם לניצחונות מרשימים.
ומכיוון שכדורגל הנבחרות פונה לקהל רחב יותר מכדורגל הקבוצות, ההצלחה של השחקנים המוכרים יותר עושה טוב למשחק, מייצרת דיונים וטראפיק ומגדילה את העניין ואת המתח סביב הטורניר.
הגיל אינו רק מספר
לא רק הצלחות קיבלנו בסיבוב הראשון, אלא גם תזכורת לכך שגיל הוא לא רק מספר. והדברים נכונים בעיקר לשניים שנמצאים בעשור החמישי לחייהם: לוקה מודריץ' וכריסטיאנו רונאלדו. מודריץ', הבנג'מין באטן של הכדורגל, לא עמד בקצב של האנגלים, וממש הורגש שחסרה לו שנייה בכל פעולה, מה שגרם למאמנו להוציא אותו בחילוף הראשון שלו ולנבחרת קרואטיה להיראות שתי דרגות פחות אתלטית וחזקה מנבחרת אנגליה.
כריסטיאנו רונאלדו עלה לשחק פחות מ־24 שעות אחרי ההצגה של הנמסיס הגדול (ספורטיבית כמובן), מסי, והציג משחק שאפשר רק לתאר אותו כהפך הגמור מיריבו הגדול. רונאלדו היה על המגרש 90 דקות, נגע בכדור 22 פעמים בלבד, בעט שלוש פעמים ולא פגע במסגרת פעם אחת.
בדומה למודריץ', גם לרונאלדו חסרה שנייה כמעט בכל פעולה. ואם נוסיף לזה את הנוכחות העצומה שלו על כר הדשא, שמורידה מהאחרים (גם אם זה לא באשמתו, כי הוא יופי של חבר לקבוצה) - אז נקבל נבחרת שהרבה יותר טובה בלעדיו מאשר איתו.
אחת מהשאלות הכי מעניינות שנקבל עד לסיום שלב הבתים תהיה אם רוברטו מרטינס, שיש תחושה שהוא חייב לרונאלדו את התפקיד שלו, יעשה מהלך ויבצע רוטציות עם גדול שחקני אירופה בכל הזמנים. כי הרבה דברים אפשר לעצור, אבל לא את הזמן.
